מדינת ישראל נ' אילוז

הכרעת דין

האישום

נטען כנגד הנאשמת, כי ביום 4.10.13 בשעה 03:47 בירושלים נהגה בשכרות, בבדיקת נשיפתה נמצא ריכוז של 395 מ"ג אלכוהול בליטר אויר נשוף . בניגוד לסעיף 62(3) וסעיף 64(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א-1961.

תשובת הנאשמת

הנאשמת טענה כי לא נהגה בשכרות, היא שתתה חצי כוס וודקה-רד בול כ- 10 דקות בלבד לפני נהיגתה והיות שנבדקה בשעה 04:15 כ-40 דקות לאחר שתייתה, האלכוהול בגופה, כאמור בחוו"ד מומחה מטעמה, היה בשלב הספיגה וריכוזו הלך ועלה עד הגיעו לשיא. לטענת פרופ' אמיתי יונה, בעת נהיגתה ריכוז האלכוהול בגופה עמד על כ-100 מ"ג – כמות הפחותה מהריכוז המקסימאלי המותר, ועל כן יש לזכותה.

ב"כ הנאשם מפנה גם לפרשת סנפירי (ת"ת (י-ם) 9817/07 מדינת ישראל נ' סנפירי (29/10/07), שם זוכה מי שבנשיפתו נמצא ריכוז של 290 מ"ג ונטען כי שתה סמוך ליציאתו מהמועדון ונבדק בתוך חצי שעה ממועד שתייתו.

השאלה שבמחלוקת

הצדדים אינם חלוקים בשאלת תקינות מכשיר הינשוף ומיומנות המפעיל, ואף לא בזמנים הנקובים במסמכים שמילאו עדי התביעה, מועד נהיגת הנאשמת ועיכובה ומועד בדיקתה בינשוף, כאמור לעיל, הנאשמת עוכבה בשעה 03:47 ונבדקה על ידי הינשוף בשעה 04:15 כשתוצאת בדיקתה הראתה ריכוז של 395 מ"ג אלכוהול בליטר אויר נשוף. השאלה היא האם בעת שנהגה גם ריכוז האלכוהול עלה על המותר ומי צריך להוכיח טענה זו.

הדין הנוהג

חזקת השכרות

סעיף 64 ב(3) לפקודת התעבורה התשכ"א 1961 קובע:

"שיכור" – אחד מאלה:

(3)מי שבגופו מצוי אלכוהול בריכוז הגבוה מהריכוז שקבע שר התחבורה, בהתייעצות עם שר הבריאות ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת;"

תקנה 169 ב קובעת חזקה של שכרות:

"(ג)לענין סעיפים 62(3) או 64ב לפקודה ופרק זה יראו אדם שיכור אם הוא נתון תחת השפעה של סמים משכרים או מסוכנים או אם ריכוז האלכוהול אצלו עולה על המידה הקבועה".

במלים אחרות, די בתוצאת הינשוף לפיו נמצא בגופה של הנאשמת ריכוז של 395 מ"ג אלכוהול , על מנת שזו תיחשב על פי החוק כשיכורה.

חזקת השכרות אינה חלוטה וניתנת לסתירה

בפרשת סנפירי אמר כב' השופט טננבוים את הדברים הבאים:

"הבעיה היא כי החוק מדבר על שכרות בזמן הנהיגה, בעוד הבדיקות נערכות כעבור מן מה מרגע בו נעצר הנהג, לכן בפועל הבדיקות אינן משקפות את מידת האלכוהול בגופו של הנהג בעת הנהיגה. המשמעות של פער זמנים זה הוא שבמקרים בהם תוצאות הבדיקה מראות על רמה העולה על המידה הקבועה בחוק רק במעט, לא ניתן לקבוע בוודאות אם הנהג היה שכור בזמן הנהיגה" (עמ' 7 פסקה 28)

"... לצורך זיכוי במקרים אלה צריכה להתקיים מסכת עובדתית ברורה. קרי, מדובר בשתייה שבעיקרה היא מרוכזת וחד-פעמית שנעשית בעיקר וזמן קצר לפני הנהיגה והעצירה על ידי המשטרה. מדובר במקרים יוצאי דופן, אולם נהיר לנו שרבים יטענו לכך. הבעיה היא שהעדים העיקריים וכמעט תמיד היחידים הם הנאשמים. אלו מתקשים או נמנעים מלתת זמנים וכמויות ברמת דיוק שניתן להסתמך עליה. יתירה מזו, טבע הדברים הוא שהנאשמים אינם תמיד אמינים בעניינים אלו ואין טעם להוסיף בכך..." (עמ' 11 פסקה 51, הדגשות שלי-מ.ק.)