מדינת ישראל נ' אטיאס(עציר)

החלטה

בפני בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים, בהתאם לסעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי, (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו -1996 (להלן:"חוק המעצרים").

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירות של מעשה פזיזות ורשלנות, עבירה לפי סעיף 338(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן:"חוק העונשין"); הפרת הוראה חוקית, עבירה לפי סעיף 287(א) לחוק העונשין; נהיגה בזמן פסילה, עבירה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה, נוסח חדש, התשכ"א- 1961 (להלן:"פקודת התעבורה"); נהיגה ברכב ללא רישיון נהיגה, עבירה לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה; נהיגה ברכב ללא ביטוח תקף, עבירה לפי סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש), תש"ל – 1970; אי ציות להוראות שוטר, תקנה 23(א)(1) לתקנות התעבורה, תשכ"א -1961 ביחד עם סעיף 68 לפקודת התעבורה.

עובדות המקרה פורטו בהרחבה בכתב האישום. בקליפת האגוז יאמר, כי בתאריך 8.3.10 נהג המשיב ברכב בדרך שיש בה כדי לסכן חיי אדם, הפר הוראה חוקית בכך שהפר מעצר בית בו הוא היה נתון, נהג ברכב חרף היותו פסול לנהיגה, כשהוא נוהג ללא רישיון נהיגה תקף או תעודת ביטוח תקפה ולא ציית להוראות שוטר משנתבקש לעצור.

טענות מטעם הצדדים:

המבקשת ביקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. לדעת המבקשת קיימות ראיות לכאורה, המקימות עילת מעצר ולא ניתן להסתפק בחלופת מעצר נוכח מסוכנות של המשיב וחומרת מעשיו.

ב"כ המשיב חולק על קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר. ב"כ המשיב ביקש לשחרר את המשיב בחלופת מעצר שהציג בפני בית המשפט, בבית סבו וסבתו.

ראיות לכאורה:

בבוא בית המשפט להכריע בבקשת מעצר עד תום ההליכים, בהתאם לסעיף 21 לחוק המעצרים, עליו לבחון את שאלת קיום ראיות לכאורה, עילת מעצר וחלופת מעצר.

בית המשפט הבוחן את קיומן של ראיות לכאורה לשם גיבושה של עילת מעצר, אינו נדרש, אלא לבחון האם די בראיות אשר הובאו בפניו, באם תוכחנה במהלך המשפט, כדי להוכיח את אשמת הנאשם מעבר לכל ספק סביר. "ראיות לכאורה להוכחת האשמה" הן ראיות גולמיות אשר לגביהן קיים סיכוי סביר, שעיבודן במהלך המשפט, תוך בחינתן בחקירות, בקביעת אמינות ומשקל, יוביל לראיות "רגילות" אשר מבססות את אשמת הנאשם מעל לכל ספק סביר (ראה: בש"פ 8087/95 שלמה זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 133, 148 (להלן:"הלכת זאדה").

להלן תמצית הראיות הרלוונטיות המצויות בתיק החקירה:

הודעת המשיב מיום 10.3.10 שעה 18.50:

המשיב נשאל בחקירתו במשטרה היכן רכבו נמצא? המשיב טען כי אינו זוכר היכן הרכב, אך נראה לו שהרכב בטבריה ולא זכר ברשות מי הרכב נמצא. המשיב התבקש להגיב לכך לדבריו של השוטר אשר זיהה אותו כמי שנהג ברכב, הוא טען:" השוטר סויסה רונן מתנכל לי וסתם מפיל עלי תיקים".

המשיב נשאל כיצד ידע את שם השוטר, זאת מבלי שהחוקר הזכיר את שמו. המשיב ביקש לא לענות על השאלות. המשיב אישר שהוא היה בדיון בבית המשפט כאשר רישיונו נפסל.

הודעת שלמה אזואלוס:

שלמה, ראש המכינה הצבאית, שבה שהה המשיב בתנאי מעצר בית. שלמה מסר, כי ביום 8.3.10 המשיב שהה במכינה בבוקר והחל בסדר היום כמו שאר התלמידים. המשיב היה במקום עד שעת הצהריים, שלמה לא ידע האם המשיב נכנס לאכול בחדר האוכל אך טען כי "למיטב ידיעתנו" הוא היה במכינה.

מזכר מאת רס"מ מאיר קנפו מיום 10.3.10 :

בחיפוש בתיק הגב של המשיב, נתפסו מפתחות של רכב פיג'ו. המשיב טען כי המפתחות שייכים לחבר שלו, אך הוא לא מסר את שמו.

זכ"ד מיום 9.3.10 שעה 07:30:

זכ"ד מאת השוטר סויסה. השוטר פנה לביתו של המשיב אך לא היה מענה בדירה. השוטר צלצל לאביו של המשיב וביקש ממנו שהמשיב יגיע למשטרה.