מדינת ישראל נ' אזרחי

החלטה

מבוא

בפניי בקשה לפסול את המשיב מלהחזיק ברישיון נהיגה עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בתיק המאשימה החלטתי לקבל את הבקשה בחלקה ולקצוב את משך הפסילה לתקופה של 3 חודשים בלבד.

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה בקלות ראש, בניגוד לסעיף 62(2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש]; וכן עבירה של עקיפה מסוכנת בדרך לא פנויה תוך חצית קו הפרדה רצוף, בניגוד לתקנה 47(ד) וכן 47(ה)(5) לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961.

נטען בכתב האישום כי ביום 23.02.14 בשעה 21:27 , נהג המשיב בצומת מלכי ישראל-ויצמן בירושלים. המשיב ביצע עקיפה של מספר רכבים תוך נסיעה משמאל לקו הפרדה רצוף, בניגוד לכיוון התנועה, ותוך חציית צומת בה עברו הולכי רגל באור ירוק ונאלצו לחזור לאחור על מנת שלא להידרס.

ביום 24.02.14, נערך למשיב שימוע בפני קצין המשטרה אשר בסופו הוחלט על פסילת המבקש מהחזיק ברישיון נהיגה לתקופה של 30 יום וזאת מהנימוק של "חומרת העבירה".

עתה, עותרת המאשימה, כי בית המשפט יורה על פסילת רישיונו של המשיב עד תום ההליכים נגדו.

טענות הצדדים

לטענת המאשימה, המשיב בהיותו נהג חדש, נהג בניגוד לכיוון התנועה ועקף מספר רכבים וזאת במהירות, תוך חציית קו הפרדה רצוף ובזמן שהולכי רגל חצו ברמזור ירוק. התנהגותו של המשיב מלמדת על מסוכנות לציבור ומחייבת הרחקתו מהכביש לתקופה ממושכת ומיידית.

מנגד, המשיב טוען כי הוא לא ביצע את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום. לטענתו, הוא עבר לראש התור ולא הפריע לתנועה.

הסניגור טוען, כי על פי הנסיבות שנרשמו מפי אחד השוטרים, לא בוצעה לטענתו עבירה על סעיף 47(ה)(5) וזאת מאחר ולא נרשם כי במקום לא היה קו קטעים מצד ימין וכן לא נערכה סקיצה של מקום ביצוע העבירה.

לטענת הסניגור, מדובר בתיק שבו בית המשפט יצטרך להכריע בין קבלת גרסת השוטרים לבין גרסת הנאשם. לטענתו, לא מדובר בנהג מסוכן שכן עברו אינו מכביד.

דיון והכרעה

ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב

ראשית, עלינו לבחון קיומן של ראיות לכאורה להרשעתו של המשיב בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

לאחר שעיינתי בחומר החקירה ושקלתי טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת עובדות כתב האישום.

שני השוטרים שהבחינו באירוע ערכו מזכרים מפורטים לפיהם הבחינו ברכבו של המשיב נוסע בניגוד לכיוון התנועה תוך כדי עקיפה של רכבים לפניו, בניגוד לקו הפרדה רצוף, עלה על מעבר החצייה כשהיה להולכי רגל אור ירוק וגרם להם לחזור לאחור.

בנוסף, תגובתו הראשונה של המשיב כפי שנרשמה בדו"ח על עיכוב הייתה: "התייבשתי פה והייתי צמא וקר לי".

לא מצאתי פגם בכך שלא נערכה סקיצה ביחס לעבירה כדי לפגום מהראיות לכאורה הנדרשות בשלב זה להוכחת האשמה. כמו כן, לא מצאתי בעובדה שלא נרשם בנסיבות העבירה כי, לא היה קו קטעים בצידו הימני של הקו הרציף, כדי לפגום מתקינותו של הדוח. יש לזכור כי למשיב יוחסו שתי עבירות של עקיפה גם בניגוד לתקנה 47(ה)(5) וגם בניגוד לתקנה 47(ד) שהיא חמורה יותר, אם כי היה מקום לייחס לו, על פי הנסיבות, עבירות נוספות חמורות כגון עקיפה בהתקרב אל מעבר חצייה ועוד.