מדינת ישראל נ' אזברגה סלאמה

פסק דין

הנאשם זכאי מחמת הספק

כנגד הנאשם נרשמה, ביום 7.11.10, הזמנה לדין וכתב אישום בגין אי ציות להוראת שוטר במדים (להלן – הדו"ח), עבירה על תקנה 23(א) (1) לתקנות התעבורה תשכ"א – 1961.

הנאשם כפר באישום המיוחס לו וביום 18.3.12, נשמעו הראיות בתיק.

מטעם המאשימה, העידה רס"ל ורה אינסרסקי, עורכת הדו"ח והוגש הדו"ח שסומן ת/1 וכן הודעת תשלום קנס שנערכה כנגד הנאשם באותו אירוע, שסומנה ת/2.

מטעם ההגנה, העיד הנאשם בלבד.

על פי גרסת המאשימה, ביום 7.11.10, בסמוך לשעה 19:15, חנתה מונית השייכת לנאשם ברחוב לוינסקי בתל אביב, בסמוך לבית מספר 110, אף שבמקום מסומנות אבני השפה באדום – צהוב, דהיינו, מסומן תמרור ד- 21.

העדה הגיעה למקום ורשמה לרכב דו"ח הדבקה (ת/2), בו נרשמו פרטי הרכב בלבד.

העדה הורתה לנאשם להזיז את הרכב, חזרה למקום אחרי 10 דקות והרכב נשאר במקומו.

בנסיבות אלה, נרשם ת/1, בשעה 19:35.

העדה רשמה מפי הנאשם את הדברים הבאים:" האוכל שלי היה בחוץ ובגלל זה לא נסעתי ובזמן שרשמת את הדו"ח וההזמנה לדין עברו שתי דקות".

הנאשם העיד להגנתו ועל פי גרסתו הרכב אכן חנה במקום האמור ולכן שילם את ת/2.

באשר לעבירה נשוא הדיון, טען הנאשם כי דו"ח ההזמנה לדין נרשם כשלוש עד ארבע דקות בלבד, לאחר רישום ת/2.

לטענתו, עוכב במקום על ידי העדה למעלה מ- 20 דקות ומשציין בפניה כי בנסיבות אלה עליה למלא דו"ח עיכוב, סירבה לעשות כן.

לגרסת הנאשם, השעה הנקובה ב- ת/1, הנה השעה בה סיימה העדה להזעיק למקום סיוע ולערוך נגדו את הדו"ח.

הנאשם הפנה תשומת לב בית המשפט לכך שהעדה שגתה בציון "סמל סעיף" העבירה וטען כי היא חיפשה אותו ארוכות בחוברת נוסחי כתבי האישום המשטרתית.

לאחר ששמעתי את הצדדים, בחנתי את הראיות, לא אוכל לקבוע במידה הנדרשת בהליך פלילי, כי הנאשם עבר את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

על פי שעת העבירה ב- ת/1 לעומת ת/2, חלפו 20 דקות עד שהעדה חזרה למקום ורשמה את הדו"ח השני.

לעומת זאת, בתרשומתה ב- ת/1, מציינת העדה :" לאחר כעשר דקות חזרתי למקום..".

דהיינו, אין אחידות בגרסאות העדה.