מדינת ישראל נ' אוחנונה

החלטה

כנגד המשיב הוגש כתב אישום מתוקן המייחס לו ביצוע עבירות של סחר בסם מסוכן – בתאריך 14.04.11 וכחצי שנה עובר לאותו תאריך.

כן מתבקש מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

בדיון שהתקיים בתאריך 24.04.11 בפני כב' השופט ניצן סילמן בקש הסנגור – עו"ד קובי אלזרע, כי יוזמן תסקיר מעצר של שרות המבחן ולא העלה טענות בדבר העדר ראיות לכאורה או עילת מעצר לכאורית.

כב' השופט סילמן הורה על הזמנת תסקיר מעצר וקבע הדיון להמשך, לתאריך 08.05.11.

בתאריך 08.05.11 קיימתי דיון בבקשה.

עוד קודם למועד זה, פנה שרות המבחן לביהמ"ש, בבקשה לדחיית המועד להגשת התסקיר שכן, לאור העומסים בהם נתון שרות המבחן לא יכולים היו הם להיערך עם התסקיר עד 08.05.11.

בישיבת 08.05.11 טען ב"כ המשיב, כי חומר החקירה אינו מקים ראיות לכאורה להוכחת הנטען כנגד המשיב ולפיכך, יש מקום והצדקה לשחרור מרשו מן המעצר, לאלתר.

עיינתי, עיין היטב, בתיק החקירה אשר הוצג לעיוני.

הנני סבורה, כי החומר המצוי בתיק החקירה מקים תשתית ראייתית לכאורית להוכחת הנטען כנגד המשיב.

כפי שעולה מן החומר שהוצג לעיוני, בעקבות מידע מודיעיני שהתקבל במשטרה, אודות מעורבות המשיב ואחיו בעסקי סמים, התמקמו שוטרים לתצפית באזור מתחם ביתם של המשיב ואחיו.

המשיב זוהה ע"י התצפיתן במקום, בין היתר, עפ"י לבושו ומבנה גופו ונראה מוסר ומקבל דבר מה שהתברר מאוחר יותר כסם מסוג חשיש וזאת, לאחר שלמקום העסקה הגיעה מונית ובה הקונה.

לאחר ביצוע עסקת הסמים נעצר הקונה ובחיפוש על גופו נתפס החשיש.

הקונה מסר בחקירתו, כי רכש הסם מאבי וכן מסר מס' הפלאפון אליו התקשר לשם ביצוע עסקת הסמים ומסתבר, כי פלאפון זה בבעלות המשיב וכי אכן נערכה שיחת טלפון, זמן קצר לפני ביצוע העסקה שמיום 14.04.11.

כן ציין, כי ביצע מס' עסקאות קודמות עם המשיב.

במסדר זיהוי, זוהה המשיב כמי שמכר החשיש לאותו קונה.

הקונה אמנם נקט בלשון "אני חושב" אך הן לעורכי המסדר ולשוטרות שהשתתפו בו והן בהודעה שמסר, הסביר כי זיהה בוודאות את המשיב כמי שמכר לו הסם, אך נקט בלשון "אני חושב" משום שחשש מהסנגור שנכח במסדר וחשב שהוא בן משפחתו של המשיב.

כמו כן, קיים הקונה הובלה והצבעה למקום רכישת הסם ואופן תיאורו את הגעתו במונית, מתיישב עם דו"ח הפעולה של התצפיתן.

המשיב בחקירתו קשר עצמו למפגש עם אנשים ב- 14.4.11 אך ניסה ליתן למפגש זה הסבר תמים.

הסנגור, בטיעוניו, הצביע על סתירות בחומר הראיות – סתירות בין דברי הקונה ובינו ובין התצפיתן ובקש לקבוע משום כך שאין ראיות לכאורה.