מדינת ישראל נ' אוחנה (עציר)

החלטה

המדינה מבקשת לצוות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו בת.פ. 40083-05-11.

כתב האישום מייחס למשיב שני אישומים בעבירות של החזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית, שיבוש מהלכי משפט והפרעה לשוטר במילוי תפקידו.

האישום הראשון עניינו בהחזקת סם מסוכן מסוג חשיש במשקל של כ- 22 גרם, כשהוא מחולק ל- 3 חבילות, וכן החזקת כלי המשמש לצריכת סמים.

האישום השני מייחס למשיב החזקתו של סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל של כ- 30 גרם.

בשני המקרים השליך המשיב את הסמים מידיו בכוונה להעלימם ולהכשיל הליך שיפוטי. במקרה הראשון השליך את הסם מחלון ביתו בעוד שוטר נמצא בבית, ואילו באישום השני נמלט הנאשם משוטרים שדלקו אחריו ובמהלך מנוסתו השליך מידיו את הסם. השוטרים הדביקו את המשיב לאחר שמעד ונפל על הארץ, וכאשר ביקשו להניח אזיקים על ידיו הוסיף להתנגד לשוטרים וניסה לברוח בשנית.

יצויין כי בעקבות האירוע נשוא האישום הראשון נעצר הנאשם אך שוחרר לאחר מכן מבלי שהוגש נגדו כתב אישום. רק בעקבות האירוע נשוא האישום השני הוגש כתב האישום בגין שני האישומים, בצירוף בקשה זו.

הסניגור אינו חולק על קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, ולאחר שעיינתי בתיקי החקירה נחה דעתי כי אכן קיימת תשתית ראייתית להוכחת שני האישומים, הנסמכת על דו"חות השוטרים שהשתתפו בפעולות בשני האירועים, על הודאתו של המשיב בהחזקתו של הסם נשוא האישום הראשון, על ראשית הודיה בנוגע לאישום השני וכן מסמכי שרשרת הסם וחוות דעת.

הנאשם טוען, לפחות לגבי האישום הראשון, כי החזיק סם לצריכה עצמית, אך כופר בכך שהשליך את הסמים, וכן טוען לגבי האישום השני כי לא ידע שמדובר בשוטרים. טענות אלו תיבחנה כמובן על ידי בית המשפט שידון בתיק העיקרי, אך אין בהן כדי לפגוע בשלב זה בעוצמתן של הראיות לכאורה המצויות בתיק החקירה.

גם על קיומה של עילת מעצר אין הסניגור חולק, ונוכח טיב העבירות המיוחסות למשיב, אכן קמה בעניינו חזקת מסוכנות אשר לא זו בלבד שלא הופרכה, אלא שנוכח עובדות המקרים, כמויות הסם והנסיבות שבהן הוחזקו, אין ספק כי מתקיימת מסוכנות של ממש מצד המשיב.

לכך מצטרף גם עברו הפלילי של המשיב הכולל מספר הרשעות קודמות, אף כי אין לו הרשעות קודמות בתחום הסמים.

גם עילת מעצר של חשש לשיבוש מהלכי משפט מתקיימת בענייננו, נוכח התנהגותו של המשיב, נסיונותיו להכשיל את השוטרים ולהעלים את הראיות נגדו, וזאת בשני מקרים נפרדים.

המחלוקת בין הצדדים נטושה בשאלה האם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של חלופה.

בענין זה נתבקש שירות המבחן, לבקשת הסניגור, להגיש תסקיר מעצר.

התסקיר מפרט את נסיבות חייו של הנאשם שהינו כבן 35, גרוש ואב לשלושה ועובד בבית מלאכה לייצור דברי זכוכית שבבעלותו.

בפני קצינת המבחן טען המשיב כי השתמש באופן מזדמן בגראס אך לא בסמים נרקוטיים ושלל החזקתם של סמים שלא לצריכה עצמית. המשיב הציג עצמו כאדם נורמטיבי, מתפקד ואחראי בתחומי חייו השונים, וטען כי לא היה מסכן את עתידו המקצועי ולא היה פוגע בילדיו.

אשר לעברו הפלילי ולעבירות המיוחסות לו התקשה המשיב לקחת אחריות על הכשלים בהתנהגותו ונראה כי עושה שימוש במנגנוני הגנה המאפשרים לו להתנער מאחריות בוגרת ואחראית.

במצב זה, מעריכה קצינת המבחן, בהעדר שילובו של המשיב בתהליך טיפולי לבחינת דפוסי החשיבה והתמודדות במצבי חיים מורכבים, הסבירות להישנות התנהגות עבריינית עולה.

מאידך, לא זיהתה קצינת המבחן דפוסי חשיבה ותקשורת עברייניים וכוחניים מושרשים, ולאור העובדה כי קיים תנאי מעצר בית מלא בשנת 2006, סבורה כי כי חלופת מעצר ביתית בפיקוח אנושי מלא, סמכותי ומציב גבולות, בנוסף לשילובו בטיפול במסגרת שירות המבחן, יש בה כדי להפחית את האפשרות להישנות עבירות.

קצינת המבחן פגשה באמו של המשיב ובאחיו אשר הוצעו כמשמורנים בבית הוריו בטבריה, וקצינת המבחן התרשמה מהם לחיוב והיא סבורה כי הם יכולים להוות גורם מציב גבולות עבור המשיב.