מדינת ישראל נ' אוחיון

הכרעת דין

מבוא

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו נהיגה בשכרות, לאחר שבבדיקת נשיפתו בינשוף נמדדה כמות של 315 מ"ג אלכוהול לליטר אויר נשוף.

הנאשם, באמצעות בא כוחו כפר במיומנות המפעיל.

ראיות המאשימה

בפני העידו מפעילת הינשוף – רס"ר טל זעפרני והשוטרת רס"ל שיר בן הרוש שהבחינה בנהיגת הנאשם, ביצעה הנשיפון, עכבה הנאשם וביצעה לו בדיקת מאפיינים ותחקור, כעולה מהמסמכים שערכה. תעודת עובד ציבור בנוגע לבדיקה תקופתית של מכשיר הינשוף על נספחיה הוגשה בהסכמה.

חקירתה הקצרה של מפעילת הינשוף לא הניבה כל ספק, שמא בדיקתה לא הייתה תקינה, או שמא הינשוף לא היה תקין באותה העת.

חקירתה של השוטרת שיר בן הרוש העלתה כי בדיקת המאפיינים שבוצעה לנאשם היתה תקינה. הצלחת הנאשם בבדיקת המאפיינים עולה בקנה אחד עם ריכוז האלכוהול הלא גבוה שנמצא, אף כי מדובר בריכוז הגבוה מזה המותר בחוק (240 מ"ג) ומעל לריכוז בו המאשימה מתחילה את אכיפת העבירה (290 מ"ג). בכל מקרה, לבדיקת המאפיינים אין ערך ראייתי, אין הוא מהווה משקל נגד לבדיקה המדעית על ידי מכשיר הינשוף, בדיקה שאינה זקוקה לסיוע, ודי בה כדי להרשיע הנאשם בנהיגה בשכרות.

בהמשך לדברים הללו, אין גם ערך ראייתי לטעויות שביצעה השוטרת ברישום הדוחות, ברישום מספר הנוסעים, ברישום היום בשבוע אותו תיקנה, או באי חתימתו של הנאשם בסוף העמוד של תחקור החשוד.

שמירת קשר עין

הסנגור טען כי לא נשמר קשר עין מרגע עצירת הרכב ועד בדיקת הנאשם בינשוף, מהטעם שבעת שהשוטרת ממלאת הטפסים היא לא יכולה גם להסתכל על הנאשם. השוטרת העידה כי הנאשם היה עמה בכל העת שמילאה מסמכים ודי בכך כדי לענות על הדרישה לשמירת קשר עם הנאשם שלא יאכל, לא ישתה, לא יכניס דבר מה לפיו או לאפו במשך 15 דקות עד בדיקתו בינשוף.

הנאשם עוכב בשעה 01:30 בדיקת הינשוף החלה בשעה 01:46 הנשיפה השניה בוצעה ב- 01:50 ובשתיהן יצא אותו ריכוז של אלכוהול (315 מ"ג).

הנאשם טען כי הושאר עם חבריו ללא השגחה בטרם נבדק בינשוף. עוד טען כי ניגש לרכב להוציא את רישיון הרכב (הרכב לא שלו) ובהזדמנות זו, אכל שתה ולעס מסטיק. על אכילה שתיה ולעיסת מסטיק לא דיווח הנאשם, בעת שנחקר לאחר תוצאת הינשוף (ת/9 – עמ' 4 תחקור חשוד) והשיב לשאלה מתי אכל לאחרונה ומה אכל: "אכלתי ארוחת שישי בנוהל". בחקירה נגדית טען כי אם היה יודע שאסור לו לאכול לשתות או ללעוס מסטיק, לא היה עושה זאת. מה הסבירות שהנאשם במקרה עשה את שלוש הפעולות האסורות בשניות ספורות, בזו אחר זו, בלי שידע שהן אסורות? נמוכה ביותר עד בלתי הגיונית. מה הסבירות ששוטר שהונחה כי עליו לשמור על הנאשם שלא יאכל ישתה, יעשן, יקיא או יכניס דבר מה לפיו או לאפו, יאפשר לנאשם לשבת עם חבריו על אבן בצד, בסמוך לבדיקת הינשוף, מבלי שיידע מה הוא עושה? סבירות נמוכה ביותר, אם כי אפשרית, כדי שאפשרות זו תתגבש לספק סביר, היה מקום להעיד בנוסף לנאשם לפחות את אחד מחבריו ששהו עמו.

עדות הנאשם

עדותו של הנאשם לא עשתה עלי רושם מהימן, לא רק בשל עדותו הכבושה לענין שתיה אכילה ולעיסת מסטיק, שאינה סבירה בעיני, תשובותיו היו מתחמקות ומתחכמות. לשוטרת שיקר בתחקור הראשוני (עמ' 1 ת/9) כשהכחיש כל שתיה ואילו בתחקור שבוצע לאחר תוצאת הינשוף (ת/9 עמ' 4) טען ששתה בקבוק בירה אחד.

דוגמא נוספת לסתירה בתשובותיו קיימת בתשובותיו לשאלה היכן שתה. בתחקור הראשוני לפני בדיקת הינשוף טען כאמור שלא שתה כלל, בתחקור חשוד לאחר בדיקת הינשוף בה יצא שיכור טען ששתה בבית יחד עם שני חברים ואילו בבית המשפט טען ששתה לבד בארוחת שישי שהייתה אצל אחותו שגרה בשכנות, ולא אצלו בבית. (עמ' 14 ש' 16-23). מיותר לציין שאחותו או כל מי שנכח בעת שתייתו לא הגיע להעיד.

כאמור, לא ניתן להאמין לנאשם. גם אם הייתי מאמינה לנאשם כי ניגש לרכב ללא השגחת השוטרת, לאחר שנכשל בנשיפון ושתה מים (עמ' 10 ש' 25), אין בשתיה זו כדי לשבש את הבדיקה באופן המרע עם הנאשם, נהפוך הוא, יש במים כדי לדלל את ריכוז האלכוהול המצוי בגופו של הנאשם.

אי הבאת עדי הגנה

מלבד הנאשם, איש מארבעת חבריו של הנאשם, שנסעו עמו ולכאורה ישבו עמו ללא השגחת השוטרת, לא הגיע להעיד וגם לא מי ששתה בחברתו בביתו (שני חברים – ת/9), או בבית אחותו. אי הבאת עדים שלכאורה בשליטת הנאשם, פועלת לרעתו, הן לענין הטענות כאילו אכל שתה ולעס מסטיק והן לענין כמות השתיה ששתה.

לסיכום