מדינת ישראל נ' אוחיון(עציר) ואח'

החלטה

בקשה למעצר עד תום ההליכים.

נגד המשיבים הוגש כתב אישום המונה שני אישומים. הראשון מיוחס לשניהם והשני מיוחס למשיב 1 בלבד.

האישום הראשון עניינו עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע, עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977, ועבירות על פי פקודת הסמים המסוכנים שעניינן יצוא/יבוא סם מסוכן והחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, עבירות על פי הסעיפים 13 ו-7(א) ביחד עם 7(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים, (נוסח חדש) התשל"ג-1973.

למשיב 1, מיוחסת עבירה נוספת של זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר, עבירה לפי סעיף 418 לחוק העונשין.

האישום הראשון מגולל פרשייה של קשר ליצוא כ-35,000 כדורי MDMA (אקסטזי) מאוסטריה לטיוואן.

במסגרת זו פעלו ארבעה להוצאת הקשר אל הפועל. שמוליק אוחיון, (להלן:"שמוליק"), סמדר כהן (להלן: "סמדר") והמשיבים.

ביום 20.05.11, במסגרת הקשר ולשם קידומו, שלחו המשיבים ושמוליק חבילה מאוסטריה לטיוואן ובה 35,177 כדורי אקסטזי. החבילה נשלחה באמצעות אחר והסמים הוסלקו בתוך פחיות הנחזות להראות כמכילות מזון לחיות.

במהלך החודשים מאי - ספטמבר 2011, עקבו בני החבורה אחר החבילה, בין היתר באמצעות בדיקה במחשב ועדכנו זה את זה אודות מקום הימצאה של החבילה, תוך שימוש בכינויי קוד.

ביום 27.05.11 הגיעה החבילה לטיוואן והועברה למכס לבדיקה, ניסיונות המשיבים ושמוליק להוציא את החבילה מהמכס בטיוואן, באמצעות אחר, לא עלו יפה. על כן, הם פעלו להשיב את החבילה בחזרה לאוסטריה. לשם כך, הם נדברו עם אחד בשם אלי עמר.

לצורך קבלת החבילה באוסטריה, זייף עמר תעודת זהות על שם "ג'וזף הנסן", בהנחיית שמוליק ובידיעת והסכמת משיב 1.

עמר התייצב בסניף הדואר בוינה על מנת לקבל את החבילה ונעצר על ידי משטרת אוסטריה.

האישום השני:

אישום זה מיוחס למשיב 1 בלבד ועניינו עבירה של עסקה אחרת, עבירה לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים.

ביום 12.06.11 שוחח המשיב עם אדם בשם רוז'ה אשר נמצא אותה עת בהולנד. המשיב עדכן אותו אודות החבילה נשוא האישום הראשון ואגב כך ביקש לקנות ממנו 60,000 כדורי אקסטזי נוספים. רוז'ה הסכים לכך והשניים נדברו ליצור קשר בהמשך לצורך הסדרת התשלומים.

ב"כ המשיבים כופרים בקיומן של ראיות לכאורה.

הראיות

לאחר ששמעתי טיעוני הצדדים, ב"כ המבקשת וב"כ משיב 2, ולאחר שעיינתי בטיעונים בכתב מטעם כל הצדדים, יש להזכיר מושכלות ראשונים כדלקמן:

הלכת זאדה- בש"פ 8087/95, פד"י נו (2), 135, מורה לנו כי בבואנו לבחון חומר הראיות בהליך זה, עלינו ליתן את ליבנו, בין השאר, לשני נתוני יסוד: הבחינה לראיות הינה בחינת חומר גולמי אשר עתיד, בבוא העת, לעבור את כור ההיתוך בהליך העיקרי. הנתון השני, בחינת הראיות הינה מן ההווה אל העתיד, קרי, הערכה של בית המשפט בשלב המעצר באשר לתמונה אשר תצטייר בפני המותב הדן בתיק העיקרי. מנגד, השופט היושב בתיק העיקרי בוחן את הראיות מן ההוה אל העבר. קרי, על בסיס הראיות הוא מגיע לקביעות באשר להתרחשות האירועים בזמן אמת.

על יסוד נתונים אלה אבחן את התשתית הראייתית הלכאורית.