מדינת ישראל נ' אהרון(עציר)

החלטה

בקשה למעצרו עד תום ההליכים של המשיב.

לבית-המשפט הוגש כתב-אישום המייחס למשיב עבירות של איומים, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, העלבת עובד ציבור, ניסיון תקיפת בן זוג, ושימוש בכוח ובאיומים למניעת מעצר.

כתב-האישום ארוך ומקיף בעובדותיו, אולם, ניתן לסכמו בכך שבעקבות תלונה של בת זוגתו של המשיב, בגין ניסיון תקיפתה, והיזק לרכוש, הגיעו שוטרים אל הדירה, ואז איים עליהם המשיב, העליבם, והפריע לעבודתם.

ניתן לומר, כי לב העניין בבקשת המעצר, טמון בהתנהגותו של המשיב כלפי בת זוגתו, וזאת מבלי להמעיט כלל וכלל מחומרת התנהגותו כלפי השוטרים, כמתואר בעובדות כתב-האישום.

לחובת המשיב עבר פלילי, הכולל 5 הרשעות קודמות. בחודש יולי 2011 הורשע בתקיפה הגורמת חבלה של ממש, ואיומים כלפי בתו, והוא נדון ל-4 חודשי מאסר בפועל, וכן לתקופה של מע"ת. זוהי הרשעתו הטרייה ביותר. ביוני 2002 הורשע בחבלה, החזקת סכין, פציעה ואיומים. בדצמבר 1990 הורשע בהעלבת עובד ציבור, ביולי 1984 בעבירות סמים ואיומים, ובינואר 1978 בתקיפה. אכן, מבלי להקל ראש בעברו הפלילי, אין מדובר בעבר פלילי מכביד ביותר.

ב"כ המשיב, הסכימה לקיומן של ראיות לכאורה.

יחד עם זאת, עיינתי בחומר הראיות, בכדי להתרשם ממידת הסיכון הנטענת כלפי בת זוגו של המשיב. בהודעתה מיום 28.05.12, בשורות 21-23, תיארה המתלוננת את תמצית האירוע כלפיה: "הוא ניסה במברשת, היה לו עיניים של משוגע, בגלל הקריז סיגריות שלו, עיניים אדומות עם המברשת, אתם באתם בתוך 4-5 דקות, ממש מהר, אני פשוט רציתי ללכת, הוא ראה שאני באמת התקשרתי אז הוא לא עשה לי כאב פיזי, אז הוא זרק את הדברים, עכשיו תלויים על העץ". לטענתה, בעבר היו ניסיונות תקיפה (שורה 39), אבל ניסיונות אלה, אינם מיוחסים למשיב בכתב-האישום, ובדין הדבר, משום שהמתלוננת לא ידעה להעניק קונקרטיזציה לאותם דברים.

עיינתי גם בדו"חות הפעולה של השוטרים. ואכן, המשיב מילא פיו חרפות וגידופים רבים המלמדים כי אוכפי החוק אינם מהווים עבורו אנשי מורא.

ועדיין, מדובר בכתב-אישום שרובו הינו מלל ולא מעש. למרות הדברים החמורים היוצאים מפיו של המשיב, כשהם מופנים אל אנשי החוק, עדיין אין בפניי משום המייחס לו את תקיפתם.

גם מעשיו של המשיב כלפי בת זוגתו אינם מן החמורים, והם מתמצים למעשה, באיומים ובהיזק לרכוש.

ב"כ המבקשת הפנה את בית-המשפט אל בש"פ 1452/12 יורם דדון נ' מדינת ישראל (20.02.12), אשר בו קבע בית-המשפט העליון כי יש מקום להפנות את עניינו של נאשם אשר איים על רעייתו לשם קבלת תסקיר. ואולם, באותו מקרה דובר במי אשר איים על אשתו שיירצח אותה, תוך שהוא שובר טלפון ומאפרה בביתם. נראה לי, כי מקרה זה חמור מן המקרה העומד בפניי, שבו לא הפנה המשיב איום מוחשי ברצח כלפי בת זוגתו.

שקלתי האם יש מקום להטריח את שירות המבחן לקבל תסקיר אודות המשיב, שהמשמעות היא השארתו במעצר תקופה ארוכה נוספת, וסברתי, כי ראוי להפנות נאשמים לשירות המבחן, במקרים חמורים הרבה יותר, שבהם עולה מתוך כתב האישום כי מדובר באלימות נמשכת, כאשר מערכת היחסים בין הנאשמים לבין בנות זוגן עדיין נעלמה ומציגה מערכת קשה של איומים ואלימות. בית המשפט אינו חייב, בכל מקרה, להגיע להחלטה תוך כדי הסתייעות בתסקיר. ראו, למשל בש"פ 2298/09 יעקב נ' מדינת ישראל, תקדין עליון, 09 (2) 200 ובש"פ 3806/05 הדובה נ' מדינת ישראל, תקדין עליון 2005 (2 )1088 וכן בש"פ 8978/08 בוטבול נ' מדינת ישראל, תקדין עליון, 08 (4) 3791.

במקרה זה, מעשיו של המשיב, לא גלשו אל תחום החומרה, ביחד עם עברו, כפי שפורט לעיל ואינם מקימים רמת סיכון כזו שאינה מאפשרת את שחרורו. לו היה המשיב תוקף את בת זוגתו היו פני הדברים אחרים בהחלטתי זו.

לאור האמור, אני מורה כי המשיב ישוחרר ממעצרו בתנאים הבאים:

המשיב יורחק מהמתלוננת, לא יוכל ליצור כל קשר עמה, במישרין או בעקיפין.

המשיב יחתום על ערבות עצמית בסך 10,000 ₪.

המשיב ימציא ערב צד ג' אשר יחתום ערבות צד ג' בסך 10,000 ₪.

המשיב יפקיד סך של 5,000 ₪ בקופת בית המשפט. המשיב יוכל להפקיד 2,000 ₪ מתוך הסכום היום כתנאי לשחרורו, ואילו את היתרה בסך 3,000 ₪ עד ליום 06.06.12 בשעה 12.00.

נאסר על המשיב באיסור חמור כמפורט לעיל, ליצור קשר עם המתלוננת, וזאת גם אם היא תיצור קשר עמו.