מדינת ישראל נ' אדריס(אחר/נוסף)

גזר דין

רקע:

הנאשם הורשע, על פי הודאתו, בעבירות של פציעה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 334 + 335(א)(1), (א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 והחזקת סכין שלא כדין לפי סעיף 186 (א) לחוק האמור.

על פי עובדות כתב האישום, ביום 24/11/2012 בסמוך לשעה 18:00, מחוץ לדלת הכניסה לבניין בו מתגורר הנאשם, תקף הנאשם את אימן קאנמבו (להלן: "המתלונן") באמצעות סכין וגרם לו חתך בירך שמאל.

בתשובתו לאישום טען הנאשם כי ביום האירוע המתלונן הגיע לפתח ביתו של הנאשם תוך צעקות וקללות שהופנו לאחיותיו של הנאשם, ולאחר מכן אף סטר לנאשם. הנאשם, שביקש להרחיק את המתלונן מהמקום, עלה לביתו, נטל סכין ונופף בה, בעיקר כדי להפחיד ולהניס את המתלונן. תוך כדי כך פגע הנאשם פגיעה קלה במתלונן.

בגיליון השחרור מחדר המיון שהוגש בהסכמה (ת/1) נרשם כי מדובר בדקירה קטנה בגודל של 5 על 10 מ"מ, ללא פגיעה בעורקים או בעצבים.

המאשימה הסתפקה בתשובתו של הנאשם לאישום, וביקשה להרשיעו לפיה.

תמצית טיעוני הצדדים:

המאשימה הפנתה בטיעוניה לחומרת מעשיו של הנאשם, לפציעה שגרם למתלונן באזור בו עובר עורק ראשי, אשר פגיעה בו עלולה היתה להביא למותו, ולצורך למגר את נגע האלימות ואת תת תרבות הסכין באמצעות ענישה מחמירה.

לסברת המאשימה, מתחם העונש ההולם לעבירות שביצע הנאשם נע בין שנת מאסר אחת לבין ארבע שנות מאסר.

באשר לעונש המתאים לנאשם טענה המאשימה כי זה עומד על 14 חודשי מאסר. המאשימה טענה כי יש לזקוף לזכות הנאשם את העובדה שהוא חסר עבר פלילי ואת הודאתו. מנגד, יש לזקוף לחובתו את האמור בתסקיר שירות המבחן כי נהג באופן אימפולסיבי ואלים כלפי המתלונן.

בנוסף ביקשה המאשימה להטיל על הנאשם עונש מאסר מותנה ופיצוי למתלונן.

ב"כ הנאשם הדגיש בטיעוניו לעונש את נסיבות ביצוע העבירה ואת מסכת האירועים שקדמה לה, כפי שפירט בתשובתו לאישום.

ב"כ הנאשם הפנה לתסקיר החיובי שערך שירות המבחן בעניינו של הנאשם, וציין כי מדובר באדם צעיר ונורמטיבי אשר לקח אחריות על מעשיו והביע חרטה.

לשיטתו של ב"כ הנאשם, מתחם העונש ההולם למעשה העבירה שביצע הנאשם נע בין אי הרשעה לבין מאסר בעבודות שירות, והעונש המתאים לנאשם הינו צו של"צ.

תסקיר שירות המבחן

שירות המבחן ציין בתסקירו כי הנאשם צעיר כבן 20, חסר דפוסים עברייניים מגובשים באישיותו, בעל פוטנציאל לניהול אורח חיים תקין, לקח אחריות לביצוע העבירה, הביע חרטה וטען כי נעשתה "סולחה" בינו לבין המתלונן, במסגרתה שילם למתלונן פיצוי כספי.

הנאשם חש מחוייב לסייע בפרנסת משפחתו ובהגנה על אחיותיו הצעירות ממנו.

עם זאת התרשם שירות המבחן כי לנאשם קשיים ביציבות התעסוקתית, הקשורים לשלב ההתפתחותי בו הוא מצוי, וכי הוא זקוק למענה טיפולי לצורך פיתוח יכולת התמודדות עם מצבי לחץ באופן בונה. על מנת לאפשר לנאשם מענה טיפולי כאמור המליץ שירות המבחן כי יינתן צו מבחן, בנוסף לעונש של מאסר בעבודות שירות.

קצין המבחן שב והדגיש בישיבת הטיעונים לעונש את המלצתו להימנע מלהטיל על הנאשם עונש של מאסר בפועל, לנוכח נזקקותו לטיפול.