מדינת ישראל נ' אדואוי

הכרעת דין

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בגין ביצוע סטייה שלא בבטחה ונהיגה בחוסר זהירות, עבירות בניגוד לתקנות 41 ו-21(ג) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961.

לפי האמור בכתב האישום, ביום 28.9.10 שעה 13:00 לערך, נהג הנאשם מונית מסוג קיה מ.ר. 7859325 ברחוב קיבוץ גלויות בתל אביב מכיוון מזרח למערב והגיע סמוך לבית מספר 13.

אותה שעה, נהג אליהו שוורץ (להלן – רוכב הקטנוע) קטנוע משטרתי מ.ר. מ-70945 ברחוב קיבוץ גלויות בכיוון נסיעת הנאשם מימינו ומאחוריו.

הנאשם לא שם לב לדרך, נהג כשהוא נוסע בין הנתיב הימני לבין הנתיב השמאלי וכשהקטנוע המשטרתי היה במקביל אליו ומימינו, סטה ימינה לעבר מסלול נסיעת הקטנוע המשטרתי, התקרב אליו יתר על המידה והתנגש בו.

כתוצאה מהתאונה השוטר נחבל בגופו ושני כלי הרכב המעורבים ניזוקו.

הנאשם כפר במיוחס לו והתנהל דיון הוכחות.

מטעם התביעה העידו: רס"מ ליאור אשבל (ע.ת.1) ובמסגרת עדותו הוגש דו"ח פעולה (ת/1); בוחן התנועה רס"מ דוד מולר (להלן – הבוחן) (ע.ת.2) ובמסגרת עדותו הוגשו: מזכר (ת/2), דו"ח פעולה (ת/3), תרשים (ת/4), הודעת הנאשם (ת/5), דו"ח בוחן (ת/6), דו"ח נזק (ת/7), סקיצה (ת/8); רוכב הקטנוע (ע.ת.3) ובמסגרת עדותו הוגשה סקיצה שהכין במעמד הדיון (ת/9). כמו כן הוגשה תעודה רפואית של המעורב (ת/10).

מטעם ההגנה העיד הנאשם.

כמו כן הוגשה הודעת רוכב הקטנוע (נ/1).

על סמך הראיות שבפניי, באתי לכלל מסקנה כי יש להרשיע את הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום, וזאת מהטעמים הבאים :

אין חולק כי הנאשם ורוכב הקטנוע נסעו ברחוב קיבוץ גלויות מכיוון מזרח למערב.

המחלוקת נוגעת לשאלת האחריות לתאונה. התביעה טענה כי הנאשם סטה ימינה ופגע בקטנוע. ההגנה טענה כי המונית עמדה בנתיב הימני, והקטנוע השתחל בין המונית לבין המדרכה, עלה על המדרכה ואיבד שליטה, ובסופו של דבר קפץ לכביש.

בהודעתו מיום האירוע (נ/1) מסר רוכב הקטנוע כי נסע בשליש הימני של הנתיב הימני במהירות שבין 25-30 קמ"ש. המונית נסעה לפניו בנתיב השמאלי. בהמשך, עברה המונית למרכז הכביש ונסעה בין הנתיב השמאלי והימני, תוך האטת מהירותה. כאשר שני הרכבים נסעו במקביל, הנאשם "שבר ימינה" ופגע בדופן שמאל של הקטנוע. כתוצאה מהחבטה החל הקטנוע לרעוד. רוכב הקטנוע קפץ מן הקטנוע, והקטנוע נפל על הכביש. טענתו של רוכב הקטנוע כי הנאשם סטה ימינה מתיישבת עם גירסתו של הנאשם כי ביקש לפנות לחניון כורכר סמוך.

כשנשאל רוכב הקטנוע בחקירתו הנגדית היכן נחבט הקטנוע, הסביר כי המונית פגעה בארגז ובחלק האחורי של הקטנוע, ואילו הנזקים בחלקו הקדמי של הקטנוע נגרמו עקב נפילתו לכביש. ואכן, מדוח הבוחן עולה כי הארגז האחורי התנתק ממקומו. מלבד זאת נמצאו שפשופי החלקה בדופן שמאל של הקטנוע, והמראה השמאלית יצאה ממקומה.

נתתי אימון בגרסתו של רוכב הקטנוע. גרסה זו מלמדת כיצד ארעה התאונה. הנאשם סטה ימינה באופן חד. חלקה הקדמי ימני של המונית פגע בחלק האחורי של הקטנוע. כתוצאה מהחבטה הקטנוע זועזע, ורוכב הקטנוע קפץ ממנו. בעת הקפיצה רוכב הקטנוע לא פגע במונית, משום שבשעת התאונה הקטנוע ברובו כבר חלף על פני המונית, אשר נעצרה בזווית אלכסונית. בנוסף, הקטנוע שהיה בנסיעה בעת התאונה המשיך בתנועתו עד שהרוכב קפץ ממנו, ואז נפל לכביש. בהודעתו מיום האירוע אישר הנאשם עצמו כי לאחר התאונה הקטנוע המשיך לנסוע 3-4 מטרים, ורק אז רוכב הקטנוע קפץ ממנו.

עדותו של רוכב הקטנוע נתמכת במספר נתונים אובייקטיבים.

הנאשם טען כי לא הזיז את המונית לאחר התאונה. מהתרשים שערך הבוחן ניתן להבחין כי המונית עומדת באלכסון. חלקה האחורי ימני נמצא במרחק של 2.3 מטרים מהמדרכה. הבוחן העיד כי רוחב הנתיב הימני הוא 3.9 מטרים ואילו רוחב המונית הוא 1.6 מטרים.

מכאן עולה כי אפילו לאחר הסטייה ימינה, חלקה השמאלי של המונית היה בקו התפר שבין הנתיב הימני לבין הנתיב השמאלי.

הבוחן ערך ניסוי. הוא נהג במונית בנסיעה לאחור ממקום עצירתה בלי לגעת בהגה, ומצא כי הרכב התיישר כשחלקו הימני במרחק של 2.8 מטרים מהמדרכה הימנית. מכאן עולה כי טרם סטייתו ימינה, הנאשם נהג במרכז הכביש, חלקו בנתיב הימני וחלקו בנתיב השמאלי. נתון זה משתלב עם מיקומה הסופי של המונית כפי שהובהר לעיל. בנוסף, ממצאיו של הבוחן מתיישבים באופן מלא עם עדותו של רוכב הקטנוע כי הנאשם נסע במרכז הכביש טרם סטייתו ימינה.