מדינת ישראל נ' אגבאריה

החלטה

1.כנגד הנאשם יוסף אברהים אגבריה, הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של החזקת אגרופן שלא כדין, עבירה לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

על פי הנטען נגדו בפרטי העבירה, ביום 4/8/09 סמוך לשעה 21:30 בשכונת סואנה באום-אל-פאחם, ערכו שוטרים חיפוש ברכבו של הנאשם, שם מצאו אגרופן אותו החזיק הנאשם שלא כדין.

2.הנאשם הודה בעובדות כתב האישום. סנגורו עו"ד וושחי חאלד ביקש שלא להרשיעו בדין, שכן לדבריו הנאשם החזיק באגרופן עשוי מפלסטיק לצרכי הגנה עצמית. כן הוא טען שזו לו ההסתבכות הראשונה עם החוק.

3.נעתרתי לבקשת הסנגור והדיון בעניינו של הנאשם נדחה לצורך קבלת תסקיר קצין מבחן.

4.מעיון בתסקיר מתברר כי הנאשם בן 22, רווק המתגורר בבית הוריו ב"אום-אל-פאחם".

מן התסקיר מתחוור כי אבי הנאשם הינו בעל מפעל לרהיטים. מתברר כי הנאשם סיים את לימודיו ומני אז עובד במפעל שבבעלות אביו וכי הנאשם משמש כאחראי לגביית הכספים של המפעל. לצורך עבודתו הוא נוהג לנוע בכל רחבי הארץ, לרבות שטחי יהודה ושומרון. הנאשם טען בפני קצינת המבחן, כי לצורך ביצוע תפקידו הוא סבר שהחזקת האגרופן תהווה מקור איום כלפי החייבים לו, היה וינסו לפגוע בו והוא החזיקו על מנת לנטרל תחושות של דאגה וחרדה. הנאשם טען כי מעולם לא נתכוון לעשות שימוש באגרופן לצרכים לא כשרים.

5.קצינת המבחן התרשמה, כי המדובר בצעיר חיובי שמעולם לא הסתבך עם החוק, וכי במטרה להתמודד עם החוויות הרגשיות המלוות אותו בעבודתו, נקט בדרך של התגוננות.

כן התרשמה קצינת המבחן כי ההליך המשפטי הנוכחי, השלכותיו ותוצאותיו, מהווים עבורו גבול ברור להתנהגותו ומפחיתים את הסיכון להישנות התנהגות בעייתית.

6.בפני קצינת המבחן הביע הנאשם את שאיפתו להתקבל ללימודי הנדסת מכונות, ולפיכך המליצה קצינת המבחן לסיים את ההליך המשפטי בצו של"צ בהיקף של 160 שעות, כענישה חינוכית ומוחשית.

7.כידוע, הכלל הרחב הוא כי מי שנמצא אשם בביצוע העבירה המיוחסת לו, יורשע בדין וייענש. כן ידוע הצורך בהרשעת העבריין, והענשתו באה לשרת הן מטרה זו של הגנה על האינטרס הציבורי והרתעה מפני פגיעה בו, והן מתן ביטוי לעמדה של אכיפת החוק באופן שיוויוני;

ואולם, ידוע כי בנסיבות מיוחדות ויוצאות דופן, רשאים בתי המשפט לקבוע בהכרעת דינם בעניין ספציפי של נאשם, כי הלה ביצע את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום, אך להימנע מהרשעתו, תוך העמדתו במבחן או חיובו בשירות לתועלת הציבור או שניהם, וזאת תחת הרשעתו וענישתו בעטייה.

8.לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ועיינתי בפסיקה הרלוונטית בבר"ע 432/85 גדעון רומנו נ' מדינת ישראל תק' על 85(3) 737 ובע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מדינת ישראל פ"ד נב'(3) 337 עמ' 423 – החלטתי להימנע מהרשעתו של הנאשם, שכן המדובר בצעיר בן 22 שמעולם לא הסתבך בביצוע מעשה פלילי כלשהו, הוא סיים את לימודיו התיכוניים ושואף להתקבל ללימודים אקדמיים.

דומני כי הנזק הצפוי מהרשעתו בפלילים אינו עומד ביחס סביר לחומרת העבירה בה הוא מואשם. הנאשם לא הפיק טובת הנאה כלשהי ממעשה העבירה והנזק העלול להיגרם לו גובר על התועלת שבהרשעתו.

בנסיבות הללו, אני סבור כי איזון נכון של כל השיקולים מוביל לאי הרשעתו של הנאשם.

9.לאור כל האמור לעיל, הנני מטיל על הנאשם עונש של שירות לתועלת הציבור בהיקף של 160 שעות, כענישה חינוכית ומוחשית.

שירות המבחן יכין תוכנית מתאימה עבור הנאשם וזאת תוך פרק זמן של 45 ימים מהיום.

הנאשם יתייצב לאחר הגשת התוכנית לביצוע השירות במקום ובמועד שביהמ"ש יאשר.

במקביל – הנני מורה על השמדת המוצג.

ניתנה והודעה היום א' אייר תשע"א, 05/05/2011 במעמד הנוכחים.