מדינת ישראל נ' אגאברה

גזר דין

1.הנאשם הורשע על פי הודייתו בעבירות של סיוע לעבירות בנשק, לפי סעיף 144 (א) רישא לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "החוק"); קבלת רכב גנוב, לפי סעיף 413 י' לחוק והפרת הוראה חוקית, לפי סעיף 287 (א) לחוק.

2.הנאשם יליד 1985 ואין בעברו רישום פלילי.

3.מעובדות כתבי האישום עולה כי ביום 15.11.2010 החזיק הנאשם בביתו ב"נשק" ללא רשות על פי דין, כדלקמן: 128 כדורים של נשק ארוך בקליבר 7.62 מ"מ; 85 כדורי אקדח; 3 מחסניות של אקדח ו- 2 מחסניות מלאות של רובה 16M.

לאחר יום 11.9.06 נגנב טרקטורון מביתו של המתלונן בעיר חדרה. במועד שאינו ידוע למאשימה, בשנת 2006, קיבל הנאשם את הטרקטורון ביודעו כי הוא גנוב וזה נתפס בחיפוש שנערך בחצר ביתו ביום 15.11.10.

ביום 16.12.10 נקבעו תנאי שחרור בעניינו של הנאשם וביניהם מעצר בית מלא תחת פיקוח. ביום 20.12.10 נמצא הנאשם ללא נוכחות מפקח.

4.הודיית הנאשם ניתנה במסגרת הסדר דיוני כשהמאשימה הגבילה עצמה בעתירתה העונשית ל- 7 חודשי מאסר בפועל, מאסר מותנה וקנס.

5.ב"כ המאשימה עתר להשית על הנאשם עונש ברף העליון של ההסדר הדיוני. בתימוכין באסמכתאות הודגשה חומרת העבירות בהן הורשע הנאשם, כשלגישת המאשימה רק עבירת קבלת הרכב הגנוב, מצדיקה השמת הנאשם אל מאחורי סורג ובריח.

המאשימה הפנתה כי חלוף הזמן מאז ביצוע העבירות אינו משמש לחובת הנאשם משום שמדובר בעבירה נמשכת, כשהנאשם קיבל את הטרקטורון והחזיקו עד שנתפס.

באשר להחזקת הנשק, הפנתה המאשימה לכמות המשמעותית של התחמושת על סוגיה השונים כפי שנתפסה בחזקת הנאשם ונטען כי אין המדובר בסיוע להחזקה תמימה.

באשר להפרת הוראה חוקית נטען כי זו מצטברת ליתרת העבירות בה הורשע הנאשם תוך שהוא לימד בהתנהגותו כי החלטות בית המשפט אינן אלא המלצה בעבורו.

6.ב"כ הנאשם עתר להסתפק בענישה צופה פני עתיד וקנס. הודגשו עברו הנקי של הנאשם, גילו הצעיר, מצבו המשפחתי, התיקון המהותי שהוכנס בכתב האישום בתיק העיקרי, הודיית הנאשם המשקפת קבלת אחריות, תקופת מעצרו של הנאשם בתיק זה והמשך הגבלת חירותו במעצר בית מלא וחלקי.

באשר לעבירת קבלת הרכב הגנוב, נטען כי הנאשם השתמש בו לצרכיו שלו בלבד ולתקופה קצרה. באשר לעבירת הפרת ההוראה החוקית, נטען כי הנאשם נעצר גם בהקשר זה למשך יומיים וחולטו בטחונות שהופקדו בעבורו בסכום כולל של 12,500 ₪ תוך שהובהר כי הנאשם לא יצא מכתובת מעצר הבית.

בנוסף, הפנה הסנגור לחלוף הזמן המהותי מאז ביצוע עבירת קבלת הרכב ולאורח החיים הנורמטיבי אותו מנהל הנאשם, שזוהי לו מעידתו הראשונה.

7.הנאשם ניצל את זכות המילה האחרונה, הביע צערו על מעשיו, וטען כבר כי נענש בגינם במסגרת הגבלת חירותו.

8.חומרת מעשיו של הנאשם מהווה את שיקול החובה העיקרי בעניינו. באשר לעבירת קבלת הרכב הגנוב, קיבלתי את עמדת המאשימה בטיעוניה כי מקבלי רכבים גנובים מהווים חוליה משמעותית בשרשרת גניבת הרכבים. הוצאתם ממשוואה זו תצמצם באופן משמעותי את גניבת הרכבים עצמם וכדברי בית המשפט העליון בע"פ 6294/05 חובב ואח' נ' מ"י (לא פורסם) ניתן ביום 13.7.06, בהקשר לקבלת רכוש גנוב:

"אם לא ימצאו אנשים כאלה, אם לא יוכלו לסמוך על מנגנון משומן שיוביל את הרכוש למקומות מסתור, הכדאיות הכלכלית שבהזמנת הרכוש הגנוב, תעמוד בסימן שאלה לרבות ההשלכות שיש לכך לעניין ביצוע הגניבה. לפיכך, את המלחמה – יש לנהל כנגד כל אחת מהחוליות, היוצרות יחד אותו מנגנון משומן".

גנבי הרכב פועלים בידיעה ברורה כי תוצרי עבודתם יתקבלו על ידי עבריינים כדוגמת הנאשם שלפיכך יש להתייחס אליו כאל חוליה משמעותית בשרשרת העבירות הקשורות בגניבת רכב.

באשר לעבירות הקשורות בנשק כבר נקבע כי בעבירה שכזו נעוצה חומרה לא מבוטלת שכן:

"כבר נאמר לא אחת בפסיקתנו כי מידת העונש המוטל בגין עבירות המבוצעות בנשק מושפעת מפוטנציאל הסיכון הרב הטמון בנשק המוחזק שלא כדין ומהעברתו מיד ליד ללא פיקוח. בבוא בימ"ש לגזור את הדין בעבירה של החזקה ונשיאה של נשק, עליו להתחשב בנסיבות בהן באה לידי הביטוי החומרה המיוחדת שבעבירה. בין היתר, ייתן ביהמ"ש דעתו לסוג הנשק המוחזק שלא כדין, לכמותו, לתכלית שלשמה הוא מוחזק ולסכנה המוחשית שיעשה בו שימוש... כאשר מדובר בנשק שעל פי טיבו אינו מיועד להגנה עצמית וכל כולו נשק התקפי רב עצמה אשר השימוש בו יכול להביא להרג ללא הבחנה, יש בעבירת ההחזקה... של אותו נשק, חומרה מיוחדת" (ר' ע"א 1332/04 מ"י נ' יצחק תק-על 2004 (2) 228; רע"פ 2718/04 אבו דחאל נ' מ"י תק – על 2004 (1) 3401).