מדינת ישראל נ' אברמוב

הכרעת דין

כנגד הנאשם נרשמה, ביום 2.10.11, הודעת תשלום קנס בגין שימוש בטלפון נייד, שלא באמצעות דיבורית המותקנת ברכב, בעת שהרכב בתנועה (להלן – הדו"ח), עבירה על תקנה 28(ב) לתקנות התעבורה.

הנאשם כפר באישום המיוחס לו וביום 2.4.13, נשמעו הראיות בתיק שבנדון.

מטעם המאשימה, העיד רס"מ נתן צחי, עורך הדו"ח והוגשו הדו"ח, שסומן ת/1, דו"ח פעולה, שסומן ת/2 ו- דו"ח מעצר שסומן ת/3.

מטעם ההגנה, העיד הנאשם בלבד.

ע"פ גרסת המאשימה, ביום 2.10.11, בסמוך לשעה 11:25, נהג הנאשם ברכב בתל אביב, ברחוב דרך שלמה, מכיוון מערב לכיוון מזרח ובהגיעו בסמוך לבית מספר 12, נצפה על ידי עד התביעה כאשר הוא אוחז את טלפון נייד בידו השמאלית, בצמוד לאוזנו השמאלית.

העד הורה לנאשם לעצור את הרכב ורשם מפיו את הדברים הבאים:" שלא תקום בבוקר. שתקבל שיתוק אירוע מוחי, שהיטלר ייקח אותך, הרסת לי את הבית. אתה לא שווה כלום ככה זרקו אותך לזבל, תרשום פרטיך בבירור ברור שאתה מסרב כי אתה לא יודע לרשום, אני שם זין עליך". בהמשך, שלח הנאשם יד לעבר גופו של העד ותפס באבריו המוצנעים.

הנאשם נעצר, בחשד לעבירה של העלבת עובד ציבור ותקיפתו והועבר לתחנת המשטרה.

על פי גרסת הנאשם, הוא נהג כאמור, אך לא אחז בידו טלפון נייד, אלא קופסת סיגריות וכסף. לטענתו, הטלפון הנייד שהיה בחזקתו אותה עת, מוגבל לשיחות נכנסות בלבד והעד לא היה מוכן לבדוק זאת. לדבריו, הטלפון הנייד היה מונח אותה עת " בין הרגליים על הכיסא, מתחת לכיסא".

הנאשם הכחיש כי קילל את העד.

לאחר שבחנתי גרסאות הצדדים, הראיות שהוגשו מטעמם ושמעתי עדויותיהם, השתכנעתי במידה הנדרשת במשפט פלילי כי הנאשם עבר את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום וזאת מהנימוקים הבאים:

עד התביעה תיעד באופן מפורט את נסיבות ביצוע העבירה, תוך התייחסות לכל רכיביה ולעובדות הרלוונטיות לאישום. העד ציין מקום עמידתו, כיוון נסיעת רכב הנאשם ונתיב נסיעתו והאופן בו הבחין בו אוחז את הטלפון הנייד.

עדותו של עד התביעה הייתה עניינית, בהירה, עקבית ולא נסתרה בחקירה נגדית.

גרסת הנאשם, לעומת זאת, לא עשתה עלי רושם אמין. אני דוחה מכל וכל טענתו לפיה, העד הוא ש"ברך" את עצמו בכל הברכות שנרשמו לעיל ומאמצת גרסת המאשימה, לפיה הדברים נאמרו על ידי הנאשם עצמו. באמור לעיל, יש כדי להשליך על אמינות גרסת הנאשם כולה.

בנסיבות אלה, הרי שהנאשם בחר שלא להציג גרסה סדורה לעניין ביצוע העבירה, במועד רישום הדו"ח, אלא לתקוף את העד ועובדה זו, פוגמת אף היא בהגנתו.

כמו כן, איני מקבלת טענת הנאשם לפיה עד התביעה רודף אותו ומתנכל לו, שכן טענתו זו לא נתמכה בכל ראיה ולו הקלושה ביותר. העד נחקר בסוגיה זו והשיב כי לפני מספר שנים נרשמו לנאשם 2 דו"חות בגין רכבו ואין בכך כדי להעיד על עניין אישי שיש לעד בנאשם.

לאור כל האמור לעיל, ולאחר ששבתי והזהרתי עצמי, שכן עדות יחידה הוצגה בפני במסגרת פרשת התביעה, הנני קובעת כאמור, כי הנאשם עבר עבירה כמיוחס לו בכתב האישום שבנדון.

זכות ערעור כחוק.

ניתנה היום, כ"א אייר תשע"ג , 01 מאי 2013, במעמד הצדדים התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: