גזר דין
1. בכתב האישום שהוגש נגד הנאשם בתיק שבפניי ארבעה אישומים, כמפורט להלן:
א. באישום הראשון מיוחס לנאשם ביצוע עבירות לפי סעיפים 192 ו- 406 (א) לחוק העונשין , תשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין").
מדובר, לפי הנטען בכתב האישום, באירוע מיום 22/7/10, במהלכו התפרץ הנאשם לבית משפחת טאוב הנמצא בכרמיאל, רח' מורד הגיא 34, עלה בגרם המדרגות של הבית לקומת חדרי השינה, חיטט בארונות ובמגירות ונטל מתוכם תכשיטים ופריטי רכוש שונים, אותם הכניס לתוך תיק שהיה ברשותו, מתוך כוונה לגנוב אותם וכשהופתע ע"י מר אבי טאוב, שנכנס לחדר השינה, איים עליו הנאשם באמצעות אקדח צעצוע אותו אחז בידו, באומרו לו "תיזהר" ובהמשך, לאחר מאבק עם מר אבי טאוב, שניסה לתפוס אותו, הוא נמלט מהמקום.
ב.באישום השני מיוחס לנאשם ביצוע עבירות לפי סעיפים 406 (ב) ו- 384 לחוק העונשין.
מדובר, לפי הנטען בכתב האישום, באירוע מיום 18/7/10, במהלכו התפרץ הנאשם לביתו של מר סרגיי אוזונוב, הנמצא בכרמיאל, רח' שביל טבת 9, וגנב מתוכו תכשיטי זהב, טבעת נישואין משובצת יהלומים, שרשראות זהב עם תליונים ועגילי זהב משובצים אבנים.
ג.ישום השלישי מיוחס לנאשם ביצוע עבירות לפי סעיפים 406 (ב) ו- 384 לחוק העונשין.
דובר, לפי הנטען בכתב האישום, באירוע מיום 19/7/10, במהלכו התפרץ הנאשם לביתה של הגב' לריסה יופה, הנמצא בכרמיאל, רח' קציר 68 וגנב מתוכו זוג עגילי זהב.
ד.באישום הרביעי מיוחס לנאשם ביצוע עבירות לפי סעיפים 406 (ב) ו- 384 לחוק העונשין.
מדובר, לפי הנטען בכתב האישום, באירוע שאירע בין התאריכים 21/7/10 ל- 24/7/10, במהלכו התפרץ הנאשם לביתה של הגב' רות פרץ, הנמצא בכרמיאל. רח' גמלא 6 וגנב מתוכו תכשיטים שונים, לרבות שרשראות משובצות אבנים, עגילים, טבעות וצמידים עשויים זהב וכסף ומשובצים יהלומים ואבנים.
2.בישיבת ההקראה כפר הנאשם בכל העובדות שפורטו בכתב האישום. מאחר ומדובר בעבירות שנעברו בחודש יולי 2010 והנאשם נחקר בגינן רק בינואר 2011 – הנאשם נעצר ונחקר רק בינואר 2011 כי רק אז או בסמוך לכך פוענחו הט"א שלו בבתים שנפרצו - לא יכול היה הנאשם לזכור היכן היה במועדים שבהם בוצעו העבירות ולכן לא יכול היה להעלות טענות אליבי.
3. בעקבות כפירתו של הנאשם נקבע התיק להוכחות למס' מועדים.
בישיבת יום 13/7/11, לאחר שעוד קודם לכן (בישיבת יום 7/7/11) נשמעו עדויותיהם של 2 עדים, חזר בו הנאשם מכפירתו, הודה במיוחס לו בכל האישומים והורשע בביצוע כל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום.
בטיעוניה לעונש עתרה ב"כ המאשימה להטיל על הנאשם עונש שיכלול מאסר בפועל ממושך לריצוי במצטבר לעונש המאסר אותו הוא מרצה כיום (הנאשם מרצה מאסר של 42 חודש, בהתאם לפס"ד מיום 24/3/11 שניתן בע"פ 29258-01-11 של בימ"ש מחוזי חיפה, בעקבות ערעור על גזר הדין שניתן בת.פ. 44904-10-10 של בימ"ש השלום קריות), מאסר על תנאי וקנס. כן ביקשה לחייבו בתשלום פיצוי לבעלי הבתים אליהם התפרץ הנאשם. זאת לאור חומרת העבירות, ריבוין, נסיבות ביצוען, עברו ודבר הפסיקה באשר למדיניות הענישה הראויה לסוג זה של עבירות.
הסניגור, לעומתה, ביקש שלא למצות את הדין עם הנאשם ולהקל בעונש המאסר. זאת לאור נסיבותיו האישיות אותן פירט הסניגור, הרקע לביצוע העבירות (התמכרותו של הנאשם לסמים), העובדה שבמהלך תקופה מאסרו / מעצרו הנוכחי נגמל הנאשם מהשימוש בסמים, הודאת הנאשם המצביעה על כך שהוא מעוניין לסיים פרק זה בחייו ולהתחיל דרך חדשה, העובדה שזה לא מכבר נדון הנאשם ל- 42 חודשי מאסר בפועל, העובדה שבעבר שימש הנאשם כסוכן משטרתי ועזר להפללתם של מספר לא קטן של עבריינים והעובדה שמאז תחילת ינואר (מועד בו נחשפה מעורבותו של הנאשם ב- 4 ההתפרצויות נשוא התיק שבפניי, בעקבות פענוח הט"א שלו) שוהה הנאשם - שכאמור מרצה עונש מאסר – בתנאים של עציר, החמורים בהרבה מתנאים אסיר.
4.ראוי לציין שבטיעוניו לעונש הביע הסניגור את דעתו כי אילו צירף הנאשם את 4 האישומים נשוא התיק שבפניי לתיק בו הורשע בקריות, "... לא היו מטילים עליו יותר מ- 42 חודש כפי שהוטלו בביהמ"ש המחוזי. לכל היותר אולי היו מוסיפים מס' חודשים". בהקשר לטענה זו אציין כי הייתה לנאשם אפשרות לבקש לצרף 4 תיקים אלה לתיק של הקריות, לפחות בשלב הערעור – מדברי עוה"ד שייצג את הנאשם בע.פ. 29258-01-11, שבמקרה הינו אותו סניגור שמייצג אותו גם בתיק שבפניי, עולה כי האפשרות לבקש את צירוף התיק הנוכחי נשקלה, אולם בסופו של דבר הצירוף לא בוצע משום שלא עלה בידי הסניגור להגיע להסכמה עם התביעה באשר לעונש שיוטל על הנאשם - והעובדה שהדבר לא נעשה מלמדת שהסניגור לא באמת האמין כי צירוף התיק הנוכחי לא יביא להחמרה משמעותית בעונש.
5.אין חולקין באשר לחומרת העבירות בהן הורשע הנאשם, עפ"י הודאתו, בתיק שבפניי. גם אין צורך להכביר מילים על הפגיעה הקשה שפוגעות עבירות הרכוש בציבור ועל הקושי באיתורם והעמדתם לדין של עברייני הרכוש. הפגיעה אינה רק כלכלית אלא גם נפשית (ראה את דברי כב' השופט מר ח. מלצר בע"פ 7453/08, מדינת ישראל נ. אורן אואזנה ואח'). כפי שעולה מפסיקת ביהמ"ש העליון יש להחמיר בענישתם של עברייני הרכוש בכלל ושל עבריינים הפורצים לבתים וגונבים מתוכם בפרט, כדי להציב הגנה משמעותית ויעילה לביטחונם של תושבי המדינה וגם כדי להעניק את המשקל הראוי למחיר הנפשי ולצער שמוסבים לקורבנות כתוצאה מהחדירה לביתם – מבצרם.
אין בעובדה שהרקע לביצוע עבירות הרכוש ע"י הנאשם הוא היותו מכור לסמים כדי לגרום להקלה בעונשו. אולי אפילו להיפך, שכן כל זמן שלא ייגמל ימשיך לעבור עבירות רכוש, כדי להשיג כסף למימון רכישת הסם. אמנם נטען ע"י הסניגור שהנאשם נגמל, אולם אין לכך כל ראיה אובייקטיבית. קשה לי להאמין שהצליח להיגמל, כאשר איננו נתון במסגרת טיפולית.
סיכומו של דבר, לאחר שלקחתי בחשבון את כל השיקולים לחומרה ולקולא הקיימים במקרה זה וכן את העובדה שהנאשם מרצה כבר עונש מאסר לתקופה לא קצרה, מוטל על הנאשם עונש כדלקמן:
*מאסר לתקופה של 20 חודש, במצטבר לעונש המאסר אותו הוא מרצה כיום.