מדינת ישראל נ' אברהים

פסק דין

לפניי ערעור המדינה על גזר דינו של בית משפט השלום לתעבורה בחיפה (להלן: "בית משפט לתעבורה"), , אשר ניתן ביום 18/06/13, ע"י כב' השופט שמואל יציב, בתיק תת"ע 7478-02-13.

המשיב הובא לדין בבית משפט לתעבורה בגין עבירה של נהיגה בשכרות – לפי סעיף 62 (3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] התשכ"א -1961, ותקנה 169ב' לתקנות התעבורה, התשכ"א- 1961.

המשיב עוכב ביום 09/11/12, לבדיקת ריכוז רמת אלכוהול בגופו עת נהג ברכב ברחוב המגינים 47 בחיפה ונמצא כי הוא נוהג למרות שבגופו נמצא ריכוז של 320 מיקרוגרם אלכוהול בכל ליטר אויר נשוף.

המשיב הודה בעובדות כתב האישום, הורשע ולאחר שהצדדים טענו לעונש, הטיל עליו בית משפט לתעבורה את העונשים הבאים:

24 חודשי פסילה על תנאי ולמשך 3 שנים וקנס בסך 1000 ₪.

המדובר בנכה הסובל מנכות אורתופדית בשיעור 75%, אינו עובד מזה 12 שנים והרכב משמש אותו לניידות. עוד ציין בית משפט לתעבורה כי המדובר בכישלון חד פעמי ולכן נתן למשיב הזדמנות בכך שלא הטיל עליו עונש פסילה בפועל, ועל כך מלינה המערערת ומפנה את ערעורה לעניין זה.

המערערת טוענת כי בית משפט לתעבורה חרג במידה קיצונית מרמת הענישה המקובלת ובוודאי לא קיים את הוראות המחוקק שקבע עונש פסילה מינימאלי של 24 חודשים בגין העבירה בה הורשע המשיב.

לטעם המערערת, הגם שעמדו למשיב נסיבות שיש להתחשב בהן, הרי שנסיבות אלו לא הצדיקו חריגה כה קיצונית עד כדי הימנעות מהטלת עונש פסילה בפועל.

המערערת הפנתה לפסיקת בית המשפט שככלל הטיל עונש פסילה בפועל למשך 24 חודשים ולכן עתרה לקבלת הערעור והטלת עונש פסילה בפועל על המשיב.

המשיב ביקש לדחות את הערעור. לטעמו, קיימות נסיבות שהצדיקו חריגה מעונש המינימום לקולא. כיום, המשיב עובד במשקם בקריית אתא בין השעות 07:00 ועד 15:00 ומטופל בבית לוינשטיין ברעננה.

המשיב הציג לעיון בית המשפט אישור על נכותו ומסמכים נוספים, לרבות רפואיים וטען כי הוא נוטל תרופות והרכב משמש אותו לניידות וביקש שלא להתערב בגזר הדין של בית משפט לתעבורה, לחילופין, ביקש לסייג את עונש הפסילה במידה והערעור יתקבל.

לאחר שעיינתי בגזר הדין, בהודעת הערעור, בפסיקה, בכתב האישום, במסמכים הרלוונטיים הנוגעים למשיב ושמעתי את טענות הצדדים, אני מחליט לקבל את הערעור ולהטיל על המערער עונש פסילה בפועל למשך 11 חודשים.

כאמור, לא התעלמתי כשהחלטתי לקבל את הערעור מההלכה הקובעת כי התערבות ערכאת הערעור בגזר דינו של בית משפט לתעבורה, מצומצם למקרים החריגים ויוצאי הדופן שבהם חרג בית משפט לתעבורה, בין אם זה לחומרה ובין אם זה לקולא, במידה קיצונית מרמת הענישה המקובלת במקרים דומים וברי כי משבית משפט לתעבורה לא הטיל עונש פסילה בפועל, כמצוות המחוקק, הוא חרג במידה קיצונית לקולא מרמת הענישה המקובלת במקרים דומים.

אכן, נכותו של המערער ומצבו הרפואי מחייבים התחשבות, אם כי הדבר לא הצדיק הימנעות מהטלת עונש פסילה בפועל. הרי ניתן היה לקיים את מצוותו של המחוקק וההלכה המחייבת של בית המשפט העליון בהטלת עונש פסילה במידה סבירה ותוך סיוג עונש הפסילה באופן שפגיעת עונש הפסילה במשיב ובנזקקותו לרכב, תהיה מצומצמת.

זאת ועוד, הנחיתי את עצמי בערעור של המדינה על קולת העונש על פי ההלכה הקובעת שערכאת הערעור אינה נוהגת למצות את הדין עם הנאשם ואינה מטילה עונש שהייתה מטילה לו היא הייתה יושבת כערכאה ראשונה.

אשר על כן ובהתחשב באמור לעיל, אני מקבל את הערעור ומטיל על המשיב עונש פסילה בפועל למשך 11 חודשים.

אם כי, אני מחליט לסייג את הפסילה באופן שהמשיב יוכל לנהוג ברכב מסוג סיטרואן C4 ושמספרו- 68-076-62, אשר הועמד לרשותו עקב נכותו באופן שהוא יוכל ולהגיע לעבודה במשקם בקריית אתא בין השעות 06:00 ועד לשעה 16:00 וכן להגיע לטיפולים הרפואיים, הן במרפאות והן לבית לוינשטיין ובלבד שיציג אישורים על הצורך בקבלת טיפולים אלה.

בכפוף לאמור לעיל, יתר רכיבי גזר הדין יעמדו על כנם ועל המשיב לקיים את גזר הדין של בית המשפט לתעבורה כשמניין הזמן יהיה מיום מתן פסק דין זה.

המזכירות תשלח עותק מפסק דין זה לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.