מדינת ישראל נ' אבנעים(עציר)

החלטה

לפני בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

כבר בהחלטת יום אתמול הוריתי על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר, עוד טרם קיום דיון ממצה בשאלת קיומן של ראיות לכאורה.

בדיון היום טוען ב"כ המשיב כי לא מתקיימות ראיות לכאורה וגם אם הן מתקיימות אין מקום להותיר את התנאים שנקבעו בהחלטה מאתמול על כנם ולכל היותר ניתן להותיר את התנאים שנקבעו על ידי בית המשפט במסגרת הבקשה לצו ההגנה.

לעניין הראיות מפנה ב"כ המשיב לסתירות שבין גירסת המתלוננת לגירסת בנה, עיינתי בחומר הראיות וטרם עברו עדויות המתלוננת ובנה את שבט החקירה הנגדית איני סבורה כי ניתן לומר שלא מתקיימות ראיות לכאורה. אי הדיוקים שבין גירסת המתלוננת ובין גירסת הבן אינם אי דיוקים אשר מהם ניתן להסיק כבר בשלב זה כי גירסאות אינן מהימנות בעליל, ואולם, עסקינן במקרה בו מדובר בגירסה אל מול גירסה.

הבן אמנם שמע את חלקו של המשיב בשיח שבין בני הזוג, אלא שהוא לא שמע את החלק של המתלוננת, חלק שלגביו טען המשיב כך שעסקינן בגירסה אל מול גירסה, כאשר טענת המשיב הינה כי המתלוננת התגרתה בו.

אשר לאישום השני שהוא למעשה הארוע הראשון – מצאתי מקום לציין בעניין זה כי תלונתה של המתלוננת הוגשה לא בעקבות אותן קללות ואותן הטרדות ואותן איומים אלא בעקבות ארוע במקום עבודתה, המתלוננת ציינה מפורשות כי מדובר באיומים נטענים שהתרחשו מספר שבועות קודם לכן.

בעת שנתן בית המשפט לענייני משפחה צו הגנה במעמד צד אחד גם לא טרחה המתלוננת לציין כי מדובר באיומים שהתרחשו שבועות אחדים קודם לכן, כאשר יצויין בעניין זה כי מדובר בעניין מהותי בפרט כאשר על פי הוראות החוק למניעת אלימות במשפחה תנאי למתן צו במעמד צד אחד בלבד הינו ארועים שהתרחשו במועד קרוב למועד הגשת הבקשה.

למרות כל זאת הרי עדיין עומדת גירסתה של המתלוננת ומשכך גם בנוגע לאישום השני ניתן לומר כי מתקיימות ראיות לכאורה.

טענות ב"כ המשיב יש בהן כדי להביא לכרסום בעוצמת הראיות, אך גם כדי להצביע על רמת המסוכנות הנשקפת מאת המשיב כלפי המתלוננת.

מדובר בעבירת איומים כלפי בן זוג אשר מקימה עילת מעצר אם כי אציין בהקשר זה שאין מדובר באלימות פיזית והמתלוננת אף ציינה בחקירתה בעניין האישום השני כי במשך 25 שנות מגורים משותפים לא היתה אלימות פיזית.

בית המשפט נתן צו הגנה, המשיב לכאורה הפר את הצו, אך יש לבחון את הנסיבות, מדובר בשניים אשר נפגשו באקראי, המשיב טוען כי המתלוננת הטיחה לעברו את עניין הבגדים והוא השיב לה אם כי הוא כופר בדברים אשר לכאורה נאמרו.

אציין בהקשרם של אותם בגדים ואותה מחלוקת בעניין כי טענתה זו של המתלוננת עוברת כחוט השני לאורך כל התיק, המתלוננת אמרה את הדברים בפני בית המשפט, אמרה אותם בחקירתה, נראה כי אכן מדובר בעניין אשר מטריד אותה כאשר היא מיוזמתה על אף שהדבר לא קשור להליך חוזרת פעם אחר פעם על אותו עניין.

בהתחשב בכל המכלול וכאשר אני בוחנת את שאלת מסוכנותו של המשיב ובשים לב לכך שמדובר במי שעברו הפלילי אינו ממן העניין, הנני סבורה כי אכן התנאים שקבעתי בהחלטתי מאתמול הם תנאים מחמירים ואינם הולמים את הנסיבות.

הרחקה של המשיב מהמתלוננת די בה כאשר זו הפעם על מנת למנוע הישנותם של מקרים בהם המשיב גם אם מדובר בהתגרות מצד המתלוננת, משיב ומקלל הרי שמצאתי מקום להותיר על כנן את הערבויות שניתנו ובנוסף לכך הנני סבורה שלעצם ההליך המשפטי לרבות ימי מעצרו של המשיב יש כוח הרתעתי משלהם.

סוף דבר, תנאי לשחרורו של המשיב הינו הפקדת ערבויות שהופקדו וקיומם של התנאים אשר נקבעו על ידי בית המשפט במסגרת החלטתו בעניין צו הגנה בתיק ה"ת 36490-10-10 עד לתום ההליכים המשפטיים.

בשולי הדברים מצאתי מקום להפנות לבדיקת שב"ס את טענותיו של ב"כ המשיב לעניין עצם מעצרו של המשיב, ברוך השם המשיב השתחרר ממעצר בלא שארע לו דבר, אך ממקרה זה יש ללמוד על מנת שהנחיות הרופאים תיושמנה במלואן כדי למנוע חלילה וחס מקרה של פגיעה באדם עקב אי קבלת טיפול רפואי.

זכות ערר כחוק.

ניתנה והודעה היום י"א כסלו תשע"א, 18/11/2010 במעמד הנוכחים.

סבין כהן, שופטת התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: