מדינת ישראל נ' אבן עזרא

פסק דין

הנאשם זכאי מחמת הספק

כנגד הנאשם נרשמה, ביום 20.1.11, הודעת תשלום קנס בגין הסעת נוסע במושב האחורי, מבלי שהיה חגור בחגורת בטיחות (להלן – הדו"ח), עבירה על תקנה 83ב(א) לתקנות התעבורה תשכ"א – 1961.

הנאשם כפר באישום המיוחס לו וביום 14.2.13, נשמעו הראיות בתיק.

מטעם המאשימה, העיד רס"מ אבו חלא יוסף, עורך הדו"ח והוגש הדו"ח שסומן ת/1.

מטעם ההגנה, העיד הנאשם בלבד.

על פי גרסת המאשימה, ביום 20.1.11, בסמוך לשעה 10:25, נהג הנאשם ברכב ברמת השרון, ובהגיעו לצומת הרחובות יבנה-אוסישקין, נצפה על ידי העד כאשר ברכב ילדה, שישבה במושב האחורי, כאשר היא אינה חגורה.

העד הורה לנאשם לעצור את הרכב ורשם מפיו את הדברים הבאים:" הילדה הייתה עם חגורה".

הנאשם העיד להגנתו ועל פי גרסתו נהג במקום האמור, אך בתו, שישבה במושב האחורי הייתה חגורה בחגורת בטן. לטענתו, העד סבר תחילה כי הוא לא חגור וכאשר ראה כי הוא נוהג כדין, רשם שבתו אינה חגורה. הנאשם לא הביא לעדות נוסעות שהיו עמו ברכב, שכן, לדבריו, לא סבר שיש להטריחן.

לאחר ששמעתי את הצדדים, בחנתי את הראיות, לא אוכל לקבוע במידה הנדרשת בהליך פלילי, כי הנאשם עבר את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

בתיעוד נסיבות ביצוע העבירה, החסיר עד התביעה עובדות מהותיות כגון: באיזה רחוב נסע הנאשם, מאיזה מרחק הבחין בנוסעת שאינה חגורה, מה היה צבע חולצתה וכיצד ראה שאינה חגורה, כאשר היא במושב האחורי והרכב מתקדם לעברו.בהיעדרן, ייתכן ושגה עד התביעה בהתרשמותו מנסיבות המקרה.

העד לא ציין כיצד והיכן עצר את הרכב, לא תיעד שמירה על קשר עין רצוף עם הרכב עד לעצירתו.

בעדותו בבית המשפט, הוסיף העד פרטים שלא נזכרו בדו"ח, כגון העובדה שהבחין בילדה מסתובבת במושב האחורי, עוברת מצד לצד. לא ברור לי כיצד זכר העד לפתע פרטים שלא תיעד, בחלוף שנתייים ממועד האירוע ויש בכך כדי להשליך על מיהמנות גרסתו.

הנאשם עמד על גרסתו, ועדותו בבית המשפט עשתה עלי רושם אמין. נוכח האמור, לא מצאתי שיש לזקוף לחובתו את העובדה כי נמנע מלהביא לעדות את הנוסעות ברכב.

לאור כל האמור לעיל, החלטתי לזכות את הנאשם מחמת הספק.

ניתן היום, ד' אדר תשע"ג, 14 פברואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: