מדינת ישראל נ' אבירזיל

החלטה

לפני טענת "אין להשיב לאשמה".

1.נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של סטייה שלא בבטחה מנתיב ונהיגה בחוסר זהירות. ע"פ עובדות כתב האישום, נהג הנאשם ברכב ברחוב סוקולוב בחולון מכיוון כיכר סטרומה לכיוון רח' וייצמן והתקרב לבית מס' 32. אתה שעה התקרב רוכב קטנוע ברחוב סוקולוב בכיוון נסיעת הנאשם ומשמאלו והתקרב למקום האמור. הנאשם, כך נטען, לא נזהר, סטה עם רכבו שמאלה מבלי לוודא מצב התנועה לשמאלו, חסם את דרכו של רוכב הקטנוע ואילץ אותו לבלום, להחליק וליפול על הכביש. כתוצאה מכך נגרמו לרוכב הקטנוע חבלות של ממש.

2.בבסיס טענת הנאשם כי אין להשיב לאשמה עומדים דברים שאמר רוכב הקטנוע בעדותו במסגרת פרשת התביעה בישיבה מיום 2.1.13. באותה ישיבה אמר העד בחקירה נגדית :" ש. הוא בכלל טוען שאם היה מגע ביניכם הוא היה בנתיב הימני או המרכזי ולא בשמאלי. איך אתה מתייחס לטענה. ת. שרכב עומד לך בזווית כזו בסטייה מהנתיב הוא עדיין היה בחלק הימני של הנתיב" [ עמ. 10 שו' 26-28; הדגשות לא במקור]. ההגנה טוענת כי כל שהוכח במסגרת עדות זו הוא כי הנאשם סטה בתוך נתיב נסיעתו ולא סטה אל נתיב אחר. מסטייה כזו לא עולה כי נתיב נסיעתו של רוכב הקטנוע נחסם כפי שנטען בכתב האישום. מכאן, נטען, כי התביעה לא הוכיחה את עובדות האישום ולו לכאורה.

3. מנגד, טוענת המאשימה כי הוכיחה גם הוכיחה את יסודות העובדה בכתב האישום. טענה זו נסמכת על דברים אחרים שאמר אותו עד במהלך חקירה ראשית וכך נאמר:".. הבחנתי בגיפ פאגרו, הוא עמד חנייה כפולה עם 4 וינקרים מהבהבים, הבנתי שכאילו הוא עומד, היה לי שני נתיבים לכיוון הנסיעה שלי, נתיב אחד הוא חסם והמשכתי לנסוע בנתיב השני, לפתע הוא החליט להתחיל בנסיעה, הוא יצא עם הרכב קדימה – שמאלה כזה ואז הוא חסם לי את נתיב הנסיעה. נאלצתי לבלום בפתאומיות ואיבדתי שליטה על האופנוע, החלקתי נפלתי.." [ עמ. 10 שו' 5-9]

דיון והכרעה

4.סעיף 158 לחוק סדר הדין הפלילי דן במצב דברים בו לא עולה בידי התביעה להוכיח את אשמתו של הנאשם ולו גם לכאורה, היינו גם מקום בו ניתן לראיות התביעה מלוא המשקל הראייתי. במקרה שלפניי ברור כי המאשימה עמדה בנטל להוכיח את יסודות העובדה בכתב האישום שכן מדברי עד התביעה שצוטטו בסעיף 4 להחלטה זו עולה כי לכאורה רכב הנאשם סטה מנתיבו, חסם את נתיבו של רוכב הקטנוע שנאלץ לבלום, החליק ונפל לכביש. אכן, לא ניתן להתעלם מדברי העד כפי שצוטטו בסעיף 2 לעיל ועליהם סומכת ההגנה טיעונה בבקשה זו. יחד עם זאת ראוי להבהיר כי בשלב דיוני זה בית המשפט אינו שוקל שיקולי מהימנות ומשקל אלא במקרה בו הביאה המאשימה ראיות שהן כה בלתי אמינות על פניהן עד כי שום ערכאה שיפוטית בת דעת לא הייתה סומכת עליהן ( ע"פ 405/80 שדמי נ' מ"י, פ"ד לה (2) 757). במקרה שלפני אין טענה כי אין ליתן כל ערך ראייתי לדברי העד כפי שהובאו בסעיף 3 להחלטה זו וקיומה של סתירה – אמיתית או מדומה – בתוככי גרסת עד התביעה היא עניין להערכת משקלה ומהימנותה של עדות זו אולם כאמור אין זה השלב לקבוע את משקלה של עדות זו.

5.מן המקובץ עולה כי התביעה הוכיחה לכאורה את יסודות העובדה של העבירות המיוחסות לנאשם. סתירות או שינויים בגרסת עד התביעה הם עניין להערכת משקלה של עדות זו אולם מקומה של הערכה זו הוא בשלב הכרעת הדין ולא בשלב זה. לפיכך הבקשה נדחית.

אני קובע את התיק לסיום הוכחות ליום 30.10.13 שעה 12.30.

ניתנה היום, כ"ה תשרי תשע"ד, 29 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים.

המזכירות תעביר עותק החלטה זו לצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: