מדינת ישראל נ' אביסרור

החלטה

בפני בקשה לביטול הכרעת דין וגזר דין שניתנו בהעדר הנאשם.

המבקש קיבל הזמנה לדין לידיו בגין נהיגה ברכב אשר נמסרה לגביו הודעת אי שימוש, עבירה לפי סעיף 308(ד) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961. ביום 18.02.13 התייצב הנאשם לדיון וכפר בטענות המאשימה. משכך, נקבע התיק להוכחות.

ביום 10.04.13 לא התייצב הנאשם לדיון ההוכחות, על כן נשפט בהעדרו ונגזר דינו לקנס בגובה 1,000 ₪, פסילה למשך 3 חודשים וכן פסילה למשך 4 חודשים על תנאי ל- 3 שנים.

המבקש עותר לביטול גזר הדין. לטענתו מדובר בעבירת נהיגה ברכב שלא נאסר לשימוש וכן מדובר בדו"ח אשר ניתן לשווא כיוון שהצמיגים, אשר נטען כי היו שחוקים, היו צמיגים חדשים ללא ליקויים. כמו כן, לשיטת הנאשם משהראה לשוטר כי צמיגיו לא שחוקים מצא זה ליקוי אחר.

בקשתו של הנאשם אינה נתמכת בתצהיר כנדרש (רע"פ 9142/01 איטליא נ' מדינת ישראל).

טענות הנאשם מתמקדות בעבירה מיום 05.09.13 בעוד ענייננו בעבירה מיום 10.12.13. כפי שהובהר לנאשם במעמד ההקראה טענת המאשימה היא כי על הנאשם היה לתקן את הצמיגים ומכיוון שנתפס נוהג ביום 10.12.12 עם אותו ליקוי אשר בגינו ניתן לו דו"ח (ברירת קנס) ביום 05.09.12 הוא קיבל כתב אישום – הזמנה לדין.

אין חולק כי ישנו קשר ישיר בין שתי העבירות ואולם, דרישת התשלום מהמרכז לגביית קנסות אותה צרף הנאשם לבקשתו עניינה בעבירה מיום 05.09.13, בטרם הוטל על הנאשם איסור השימוש ברכב. משכך תיאור העבירה בגינה ניתן הקנס כולל את המילים: "רכב לא תקין שלא נאסר בשימוש".

נוסף על כל האמור לעיל, הנאשם לא העלה ולו בדל של סיבה מדוע לא התייצב לדיון ההוכחות שהזימון אליו נעשה בנוכחותו. אי התייצבותו בזבזה את זמנו של בית המשפט, של המאשימה ושל עדיה, לו הייתי מוצאת כי לנאשם הגנה ראויה, הייתי מבטלת את הכרעת הדין, לא לפני שהייתי מחייבת את הנאשם בהוצאות, אולם כאמור, הגנתו חסרת כל סיכוי.

בנסיבות אלה, הגעתי למסקנה כי השארת גזר הדין על כנו אינה מהווה עיוות דין.

לפנים משורת הדין, מבטלת קנסות פיגורים, אך זאת בתנאי שהנאשם ישלם את מלוא הקנס המקורי בסך 1,000 ₪ עד לא יאוחר מיום 20/7/13.

ניתנה היום, י' תמוז תשע"ג, 18 יוני 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: