מדינת ישראל נ' אבידן בואדנה(עציר)

גזר דין

הנאשם הורשע, לאחר שמיעת הראיות, בביצוע עבירות של גניבה מרכב לפי סעיף 413ד(א) לחוק העונשין תשל"ז-1977 (להלן:"החוק"), תקיפה סתם לפי סעיף 379 לחוק, החזקת סכין למטרה לא כשרה- 2 עבירות לפי סעיף 186(א) לחוק, הפרת הוראה חוקית – 2 עבירות לפי סעיף 287(א) לחוק, וניסיון חבלה או פציעה כשהעבריין מזוין לפי סעיף 335(א)(1) ביחד עם סעיפים 334 ו-25 לחוק.

בעת הרלוונטית לכתב האישום עמדה בתוקפה החלטת בית משפט השלום בראשל"צ שקבעה בין היתר כי יהא על הנאשם לשהות בתנאי מעצר בית מלא, בקהילה טיפולית "זוהרים" ברמות יהודה (להלן:"ההוראה החוקית"). הנאשם הפר את ההוראה החוקית בשני האירועים נשוא כתב האישום בכך שעזב את הקהילה ושהה בפ"ת .

ביום 17.6.09 בשעה 17:00 ישבה שירה אשמן (להלן: "המתלוננת") ברכבה (להלן:"הרכב"), כאשר הדלתות סגורות ואולם החלונות פתוחים. באותה העת ניגש הנאשם לרכב, הכניס ידו לתוכו, נטל תיק השייך למתלוננת (להלן:"התיק") ונמלט מהמקום. המתלוננת יצאה מן הרכב והחלה במרדף אחרי הנאשם תוך שהיא צועקת כי גנב את התיק. שאול בכר (להלן:"המתלונן") אשר היה בסמוך, הבחין במתרחש, רדף אחרי הנאשם והלה השליך את התיק מידו.

בהמשך הבחין המתלונן בנאשם המסתתר ברחוב. הנאשם הורה למתלונן להסתלק מהמקום וסטר על פניו. כמו כן שלף הנאשם סכין ושרט את המתלונן בצווארו, השליך עליו מכסה של בלון גז ואבנים ונמלט מהמקום.

ביום 23.6.09, שהה הנאשם בפ"ת והחזיק שלא כדין בסכין.

ב"כ המאשימה ציינה לחומרה את נסיבות ביצוע העבירות ואת ההלכה הנוהגת להשתת ענישה מחמירה של מאסר ממושך לריצוי מאחורי סורג ובריח על מבצען.

הוסיפה וציינה ב"כ המאשימה כי יש להשית ענישה כאמור על הנאשם אף בשים לב לכך כי הפך את דרך הפשע , סיכון הציבור ואת הפגיעה ברכושו לאורח חייו, לעברו הפלילי המכביד, החל משנת 2004 ועד היום ולביצוע העבירות חרף תקופות מאסר שריצה וחמישה מאסרים מותנים התלויים ועומדים נגדו.

לאור האמור ובהתבסס על פסיקה שהגישה, עתרה ב"כ המאשימה להשית על הנאשם מאסר בפועל לתקופה ממושכת, להפעיל את המאסרים המותנים במצטבר לה, להטיל פיצוי למתלונן, קנס ומאסר על תנאי לזמן ממושך.

ב"כ הנאשם, ציין כי מדובר בבחור צעיר אשר ניסה לשקם את חייו באמצעות השתלבות בהליך גמילה שהופסק ע"י הקהילה מכיוון שנמצא כי איננו מכור לסמים. עוד ציין לחיוב את שיתוף הפעולה של הנאשם עם המשטרה, אשר לולא כן לא היה מתגבש האישום הראשון כלל.

בהתייחסו לעבירת השימוש בסכין, ציין ב"כ הנאשם כי מרשו פעל מתוך הגנה עצמית, שכן התגלע עימות בין הנאשם לבין המתלונן ועל כן יש יסוד לסברה כי לא הייתה לו כוונה לפגוע במתלונן. כמו כן ציין בהתייחסו לעבירת הגניבה כי התיק הוחזר לבעליו.

לעניין העונש, טען ב"כ הנאשם כי לא יהא ראוי בענייננו להפעיל את המאסר המותנה במצטבר שכן המדובר ב-54 חודשים, המהווים עונש כבד מנשוא יחסית לעבירות נשוא כתב האישום. משכך, עתר להפעילם בחופף זה לזה וכן בחופף לעונש המאסר שייגזר בגין תיק זה.

דיון

6.חומרה יתירה בעבירות אותן ביצע הנאשם ובכלל הנסיבות האופפות את ביצוען. באין דין ובאין דיין רמס הנאשם ברגל גסה את ההוראה החוקית ותחת לשהות בקהילה הטיפולית, פנה לשגרת יומו והתגורר בבית אחותו בפ"ת.

לא זו אף זו. הנאשם שב לסורו ובתעוזה גנב את התיק מהמתלוננת בעודה ישובה ברכב

ונמלט מהמקום. הוא אותר בהמשך על ידי המתלונן אשר רדף אחריו. מבלי להתעשת נקט כלפיו הנאשם באלימות ואף שלף סכין יפנית שהחזיק בכיסו, שרט אותו בצווארו ונמלט.

אף נמצאנו למדים כי החזקת הסכין אינה מקרית שכן הנאשם נשא סכין יפנית בחזקתו גם במועד סמוך לכך בעת שעוכב לביצוע חיפוש.

7.המציאות העגומה בה אנו חיים כאשר החזקת סכין ולא כל שכן הקלות הנפסדת של השימוש בה, הפכו לתופעה נפוצה במחוזותינו מצווים בתי המשפט להתוות מדיניות ענישה מחמירה שיהא בה משום מסר ברור ומרתיע כי מבצעי עבירות כגון דא תוך הקלת ראש בבטחונו של אחר, לא יינקו.

8.יפים לעניין זה דברי בית המשפט העליון ברע"פ 5127/09 יפקח נ' מ"י אשר בדחותו את ערעור הנאשם על השתת 5 חודשי מאסר בגין החזקת סכין והפרעה לשוטר, חרף היותו נעדר עבר פלילי, קבע כדלקמן:

"בשנים האחרונות אנו נתקלים בתופעה קשה, כאשר אנשים היוצאים לבילוי לילי נושאים עמם כלי משחית. תופעה זו לא פסחה גם על בני הנוער, ואת מחירה שילמו קורבנות לא מעטים בחייהם, ואחרים נושאים את צלקותיה על גופם. עם כך אין להשלים, ואחת הדרכים לסלק תופעה זו מחיינו, היא החמרה בענישה שנהגה עד כה. מנקודת השקפה זו אין בעונש אותו גזרה הערכאה הדיונית חומרה כלשהי, ומכאן החלטתי לדחות את הבקשה. "