מדינת ישראל נ' אבולפיה

פסק דין

הנאשם זכאי

כנגד הנאשם נרשמה, ביום 24.6.12, הודעת תשלום קנס בגין חציית כביש שלא בבטחה ומבלי שבדק את מצב התנועה ואפשרות החצייה (להלן – הדו"ח), עבירה על תקנה 110(א) לתקנות התעבורה תשכ"א – 1961.

הנאשם כפר באישום המיוחס לו וביום 10.6.13, נשמעו הראיות בתיק.

מטעם המאשימה, העידו רס"ר תומר אללי, עורך הדו"ח, מטעמו הוגשו הדו"ח שסומן ת/1 ומזכר, שסומן ת/2 ורס"ר אלי עוזיאל, מטעמו הוגש זכרון דברים, שסומן ת/3.

כמו כן, הוגש מכתב ששלח הנאשם אל המאשימה, שסומן ת/4

מטעם ההגנה, העידו הנאשם ושני עדי הגנה מטעמו והוגשו המסמכים הבאים:

נ/1 – זכרון דברים של חוקרת מח"ש

נ/2 – נ/6 תמונות

נ/7 – דו"ח פעולה שערך ע"ת 1

נ/8 – מזכר שערך ע"ת 1

נ/9 – מזכר שערך פקד רונן סולמה

כמו כן, הוצג סרטון של דין ודברים בין הנאשם לעדי התביעה, שמחמת טעות לא סומן ויסומן כעת כ-נ/10

על פי גרסת המאשימה, ביום 24.6.12, בסמוך לשעה 12:10, בגבעתיים, נצפה הנאשם, על ידי עד תביעה מספר 1, עת שנהג בניידת משטרה ופנה שמאלה, מרחוב בן גוריון, לרחוב סירקין, כאשר הוא חוצה את הכביש לעבר משאית שעמדה בצד הדרך, בסמוך לחנות מכולת המצויה במקום ועומד ליד דלת המשאית, שהייתה פתוחה, כך שהוא מסכן את הרכבים בנתיב הנסיעה ואת עצמו, שכן הוא מוסתר על ידי המשאית ולא ניתן היה להבחין בו כאשר חצה ועבר מהמשאית למדרכה. העד ציין כי היה בקשר עין רצוף עם הולך הרגל מרגע ביצוע העבירה ועד שעצר לידו.

העד ציין בדו"ח כי הנאשם עוכב, אך לא הוגש דו"ח עיכוב ולא הוסברה הסיבה לעיכוב.

לעומתו, העיד עד תביעה מספר 2, כי לא ראה את הנאשם, עד לשלב בו עמד כבר על הכביש, בסמוך למשאית אשר חנתה באמצע הכביש, חסמה את הכביש והיוותה הפרעה לתנועה, לרבות לניידת המשטרה.

העד העיד כי ע"ת 1 הורה לנאשם לעלות על המדרכה, אך הנאשם סירב ונשאר על הכביש ואז ביקש ממנו ע"ת 1 להזדהות, הנאשם סירב, עוכב ולבסוף נעצר.

העד נחקר והשיב כי לא ביקש מנהג המשאית להזיז את המשאית, אף שכאמור, חסמה את הכביש, אבל ע"ת 1 ביקש מהנהג להזיזה והנהג לא נעתר לבקשה.

בתום פרשת התביעה, ביקשה ב"כ המאשימה להזהיר את הנאשם, כי עולה חשד לעבירה נוספת שעניינה שהייה בכביש, בניגוד לתקנה 112 לתקנות התעבורה וכי עליו להתגונן גם מפני הרשעה בעבירה זו והנאשם הוזהר כמתבקש.