מדינת ישראל נ' אבו שנב(אסיר) ואח'

גזר דין

בעניינם של נאשמים 4, 2, 1 ו-5

הנאשמים 4, 2, 1 ו-5 הורשעו על פי הודאתם בעובדות כתב האישום לפיו ביום 16.10.10 שהו בשטחי ישראל מבלי שהיה להם אישור שהייה כדין.

לפיכך הורשעו בעבירה על חוק הכניסה לישראל.

טיעונים לעונש – נאשם מס' 1

הנאשם יליד 1989, לחובתו ארבע הרשעות קודמות אותן צבר החל משנת 2005 בעבירות רכוש, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, התנגדות למעצר ועבירות על חוק הכניסה לישראל. הנאשם אף ריצה מאסרים בפועל.

כנגד הנאשם תלוי ועומד מאסר מותנה בן חודשיים, בר הפעלה בתיק זה.

ב"כ המאשימה טען כי מדובר בנאשם אשר נשפט פעם אחר פעם ונדון למאסרים בפועל, אך אין בהם כדי להרתיעו. בהליכים הקודמים ביקש את רחמי בית המשפט בשל נסיבות חיים קשות ולמרות שזכה להתחשבות, שב ביצע את העבירות נשוא תיק זה. ב"כ המאשימה ביקש להטיל על הנאשם מאסר מאחורי סורג ובריח וכן להפעיל את המאסר המותנה התלוי ועומד כנגדו, במצטבר.

הסנגור טען כי הנאשם נכנס לשטחי ישראל למטרות פרנסה ובשל מצוקה כלכלית קשה.

עוד טען כי הנאשם אינו מהווה איום בטחוני ובנסיבות אלה יש להטיל עליו עונש מתון.

הסנגור ביקש להסתפק בהפעלת המאסר המותנה ובימי מעצרו שירוצו בחופף או במצטבר.

בעניינו של נאשם זה שקלתי לחומרה את עברו המכביד המצביע על היותו רצידיביסט ואת העובדה כי לא היה בעונשים שנגזרו עליו כדי להרתיעו.

טיעונים לעונש – נאשם 2

הנאשם יליד 1982, לחובתו הרשעה בעבירות זיוף ושהייה בלתי חוקית בישראל, בגינן הוטל עליו מאסר מותנה בן 4 חודשים, בר הפעלה בתיק זה.

ב"כ המאשימה טען כי המאסר המותנה שהוטל בפברואר 2008 לא הרתיע אותו והוא שב וביצע את העבירות בתיק זה. לפיכך ביקש להפעיל את המאסר המותנה שהוטל על הנאשם ולגזור עליו עונש מאסר נוסף.

הסנגור טען כי בהליך הקודם הושת על הנאשם מאסר על תנאי לתקופה ממושכת למרות שהיתה זו הרשעתו הראשונה. העבירה נשוא תיק זה נעברה סמוך לתום תקופת התנאי. הסנגור הוסיף כי הנאשם נשוי ואב לתינוקת וכן אימו חולה ועתידה לעבור ניתוח.

לאור האמור ביקש הסנגור שלא להפעיל את המאסר המותנה שכן תהא זו ענישה מחמירה ולא מידתית, אלא להאריכו לתקופה נוספת.

הנאשם ציין כי נכנס לישראל שלא כדי לגנוב או לעשות בעיות אלא לעבוד בשל המצב בבית קשה והוא מבקש מבית המשפט שיתחשב בו.

באשר לעתירת הסנגור להאריך את המאסר על תנאי, על פי סעיף 56(א) לחוק העונשין הארכה כאמור אפשרית מטעמים שירשמו, אם שוכנע בית המשפט שבנסיבות הענין לא יהיה זה צודק להפעיל את המאסר על תנאי. שיקול הדעת הניתן לבית המשפט מתמקד במקרים בהם מוצדק לתת לנאשם הזדמנות נוספת לחזור לדרך הישר ומתקיימות נסיבות התומכות בציפיה כי כך ייעשה. משכו של המאסר על תנאי, לכשעצמו, אין בו כדי להצדיק הארכת המאסר על תנאי.

(ראה רע"פ 7391/08 מחג'נה נ' מדינת ישראל תק-על 2009 (ד) 4047).