מדינת ישראל נ' אבו שמאלה(עציר) ואח'

החלטה למשיב 2

החלטה לראיות.

חלקו של משיב זה פורט בעקיפין בהחלטה לגבי משיב 1.

עיקרם של דברים: התקשרות חוזית בין חברת שמירה שבבעלות משיב 1 לבין המתלונן שהינו מנכ"ל של חברה העוסקת במוצרי אינסטלציה. סעיפים 1-10 אינם נוגעים למשיב זה.

סעיף 11 מפרט אירוע מיום 01.05.11 לפיו נתבקשו המשיב ואחד בשם זוהיר לעזוב את שטח המפעל משום שהמתלונן אינו חפץ עוד בשירותיהם. מאוחר יותר, בשעות הצהריים, הגיע המשיב למשרדי המתלונן והפציר בו כי יקבלו לעבודה אך זה הבהיר כי אינו מעוניין בשירותיו.

האירוע הצריך לעניין הינו זה שאירע בשעות הערב. אז הגיע משיב 2 לשטח המפעל כשהוא מלווה ב 12 אנשים נוספים אשר חסמו את שער הכניסה באמצעות רכביהם תוך שמשיב 2 דורש לשוחח עם המתלונן במטרה להניאו מהחלטתו שלא להעסיקם, כך לשון כתב האישום. השניים נדברו ביניהם להיפגש למחרת, אז סוכם כי המשיב יעבוד בסופי שבוע, הכל בשל חששו של המתלונן מהמשיב. מספר ימים לאחר מכן, גנבו המשיב וחברו סחורה ממחסן החברה, מעשה אשר הביא לתלונה במשטרה ולפתיחת חקירה כוללת.

הצדדים טוענים איש איש לשיטתו. לדברי התובעת, הופעת המשיב מלווה בחבריו בשער המפעל, נועדה להטיל אימה על המתלונן. מנגד, קובע בא כח המשיב, כי שעת ההופעה, סילוק האנשים מהמקום על ידי המשיב, טון השיחה ותוכנה שוללים כל כוונת סחיטה.

המתלונן מספר כדברים הבאים ומפאת חשיבותם אפרט אותם שלב אחר שלב:

א.בשעת הצהריים של 01.05.11 הגיע המשיב למשרדו והודיעו שזוהיר ימשיך לשמור במחסן. המתלונן ענה לו כי אינו חפץ בשירותיו.

ב.אותו יום בשעה 19:40 התקשר אליו סמנכ"ל הלוגיסטיקה ואמר לו שהגיעו לשער המחסן שלושה כלי רכב ובהם המשיב ובני מיעוטים אחרים.

ג.המשיב עצמו התקשר למתלונן בין השעות 17:00 עד 20:00 כ 14 פעמים אך המתלונן העדיף שלא לענות לו.

ד.המתלונן הגיע למקום והבחין במחסן ב 12 בני מיעוטים יושבים בו בדומיה. הוא שאל את המשיב לפשר נוכחותם והמשיב ענה לו שהם היו בסביבה. הוא הקשה על המשיב האם הם שם כדי לאיים עליו וזה ענה לו "משהו לא ברור".

ה.המתלונן סירב לדבר עם המשיב עד אשר יעזבו האחרים את המקום. לאחר עזיבתם נדברו השניים להיפגש למחרת בבוקר באשר לדרישת המשיב להישאר לשמירה. באותה פגישה – בבוקר למחרת, ובעצה אחת עם סמנכ"ל הלוגיסטיקה אישר המתלונן למשיב לעבוד בשמירה בסופי שבוע.

ו.המתלונן מאשר כי איומים לא הושמעו בליל 01.05.11 ולא בבוקר 02.05.11.

ז.אנדרי, מנהל המחסן, מספר כי בשעה 18:30 הגיעו המשיב וזוהיר עם עשרה אנשים נוספים. המשיב היה עצבני ואמר "מה הוא זורק אותנו כמו כלבים, מה הוא חושב אין לנו משפחות, אני לא הולך מפה, אני ממשיך לשמור... אני שומר פה, אני לא יוצא מפה".

ח.אנדרי הזעיק את המתלונן. זה שאל את המשיב מדוע הביא את האנשים אם ברצונו לדבר איתו, והמשיב ענה לו "לא, רק רציתי לדבר".

ט.סרגי קוגן, ממלא תפקיד בחברה, סיפר כי עמד ליד אנדרי בשעת השיחה בין המשיב לבין המתלונן בליל 01.05.11. הכמות של האנשים שהגיעו נראתה מאיימת. הוא היה עד לתוכן השיחה בין המתלונן למשיב. לדבריו, המשיב ביקש מהמתלונן "אל תעיף אותי מפה בתור שומר כי זו פרנסה של המשפחה". ואז המתלונן ביקש ממנו לבוא למחרת בבוקר כדי לדבר.

י.משנשאל סרגיי מדוע לא התקשרו למשטרה בשעה שראו שהמשיב נמצא עם חבריו בעסק וחששו שאולי יקרה משהו, השיב: "לפי ההתנהגות של עומר שדיבר עם אסי בכבוד, ואסי גם שאל אותו בשביל מה כל החבר'ה ועומר אמר לו סתם והם דיברו והכל נסגר בכבוד, בגלל זה לא הזמנו משטרה ואולי אסי פחד להזמין משטרה".

עד כאן העובדות והשאלה הניצבת להכרעה הינה האם מעשה סחיטה היה או שמא תחושה סובייקטיבית של המתלונן.

א.העילה הישירה לתלונה במשטרה הייתה הגניבות שנתגלו במחסן החברה ב 08.05.11.