מדינת ישראל נ' אבו ראס

החלטה

1.זוהי בקשת הנאשם לביטול הכרעת דין וגזר דין שניתנו בהיעדרו.

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בגין נהיגה ברכב כשרשיון הרכב פקע בתקופה העולה על 6 חודשים, וללא פוליסת ביטוח תקפה.

הנאשם לא התייצב, ולאור אי ההתייצבות ניתנו הכרעת דין וגזר דין בהיעדרו.

2.בבקשה נטען כי כי הנאשם קיבל זימון לישיבת 6.1.2011 ולא ל – 2.2.2011. נטען כי לשלילה תהיה השלכה על המשך פרנסת הנאשם ובני ביתו, ונטען כי קיימים סיכויים גבוהים לביטול כתב האישום ולחילופין להפחתה משמעותית של תקופת הפסילה.

המאשימה מתנגדת לבקשה.

3.שני תנאים, שאינם מצטברים, נדרשים לביטול פסק דין בהתאם לסעיף 130 (ח) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב - 1982. האחד – קיומה של סיבה מוצדקת לאי ההתייצבות, והשני מניעת עיוות דין. ככל שאין חשש לעיוות דין, לא יבוטל פסק הדין, אלא אם קיימת סיבה מוצדקת להיעדרות. ראה רע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ' מדינת ישראל, פד' נז'(6) 793, ר"ע 418/85 רוקינשטיין נ' מדינת ישראל, פד' לט'(3) 279, רע"פ 1773/04 אלעוברה אסמעיל נ' מדינת ישראל (2004) לא פורסם וע"פ 4808/08 מדינת ישראל נגד שרון מנחם (2009), לא פורסם. אי התייצבות כמוה כהודאה ואין לומר כי כל מי שכופר ולא התייצב זכאי לביטול פסק דין. כמו כן אין חובה לקיים דיון בבקשה לביטול פסק הדין בנוכחות הצדדים (ראה רע"פ 9142/01 וע"פ 4808/08 דלעיל).

4.לאחר שעיינתי בבקשה ושקלתי את טענות הצדדים לאור סעיף 130 (ח) וההלכות דלעיל לא מצאתי מקום להיעתר לה.

לא הובאה סיבה מוצדקת. הנאשם לא התייצב לדיון אשר הוא עצמו מאשר כי קיבל אליו זימון – 6.1.2011. מדובר בדיון אשר נקבע בעקבות בקשת דחיה של הנאשם.

הטענה ביחס למועד המאוחר יותר הינה טענה חסרת בסיס. זהו מועד מתן פסק הדין.

מכל האמור, לא מצאתי סיבה מוצדקת לאי התייצבות.

הנאשם לא טוען כל טענה לעיוות דין, ואינני מוצא כל עיוות דין או חשש לו.

5.לפיכך הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ"ה אדר א תשע"א, 01 מרץ 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: