מדינת ישראל נ' אבו קיאץ(עציר) ואח'

הכרעת דין

על יסוד הודאת הנאשמים בעובדות כתב האישום, אני מרשיעה אותם במיוחס להם עפ"י כתב האישום. קרי, שהייה שלא כדין – עבירה לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952.

ניתנה והודעה היום כ"ז תשרי תשע"א, 05/10/2010 במעמד הנוכחים.

רחל קרלינסקי, שופטת

גזר דין

הנאשמים הורשעו עפ"י הודאתם בעבירה של שהייה שלא כדין לאחר שנמצאו בהזדמנויות שונות כמפורט בכתב האישום בתחומי המדינה ללא היתר שהייה כדין.

ב"כ המאשימה שהציג את הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים ומבקשים יחד לאמצו, הבהיר כי המאשימה היתה נכונה להגיע להסדר הנ"ל בהתחשב במצבם של הנאשמים ולרכז את טיעוניה בנושא המאסר המותנה הצופה פני עתיד.

כל אחד מב"כ הנאשמים העלה בפני את הרקע לכניסתם לתחומי המדינה, וביקש להתחשב בהסתבכות הראשונה שבצידה הרשעה אצל כל אחד מהם.

אין חולק, כי אף אחד מהנאשמים לא הורשע בעבר, למרות שכתב האישום מפרט כניסות חוזרות לתחומי המדינה שלא כדין.

בנסיבות אלה, וכאשר אני נותנת דעתי למדיניות הענישה בעבירות נשוא כתב האישום, כפי שבאה לידי ביטוי ברע"פ 3173/09 מוחמד פרג'ין נ. מדינת ישראל, אני סבורה כי ההסדר אליו הגיעו הצדדים הוא מאוזן, ראוי, נותן ביטוי לשיקולים לקולא ולחומרא, ועל כן אני מאמצת אותו.

בין השיקולים הנ"ל עומדת בפני חומרת העבירה, ואילו כנגדה ההודיה בהזדמנות הראשונה, החיסכון בזמן השיפוטי, וההסתבכות בפני ביהמ"ש לראשונה.

לפיכך, אני מרשיעה כאמור את הנאשמים וגוזרת עליהם את העונשים הבאים:

לנאשם 1:

א.31 ימי מאסר בפועל, החל מיום מעצרו – 26.9.10.

ב.שלושה חודשי מאסר על תנאי, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור מתוך 3 שנים מיום שחרורו עבירה בניגוד לחוק הכניסה לישראל.

לנאשם 2:

א. 45 ימי מאסר בפועל החל מיום מעצרו, 26.9.10.

ב. 4 חודשי מאסר על תנאי, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור תוך 3 שנים מיום שחרורו עבירה בניגוד לחוק הכניסה לישראל.

ככל שנתפסו פלאפונים של הנאשמים – יוחזרו בתום ריצוי העונש.

בתום ריצוי העונש – ישוחררו הנאשמים למחסום.

זכות ערעור תוך 45 יום.