מדינת ישראל נ' אבו עראיס

הכרעת דין

אני מרשיע את הנאשם בהתאם להודאתו בכתב האישום בעבירה של שהייה בישראל שלא כדין, עבירה לפי סעיף 12 (1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב- 1952.

ניתנה והודעה היום ט"ו אייר תש"ע, 29/04/2010 במעמד הנוכחים.

ד"ר עמי קובו, שופט

גזר דין

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירה של שהייה בישראל שלא כחוק, בהתאם לסעיף 12 (1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב- 1952.

על פי האמור בכתב האישום, ביום 15.4.10 במודיעין, שהה הנאשם בתחומי ישראל שלא כחוק ומבלי שהיה לו אישור שהייה כדין.

במסגרת השיקולים לחומרה, יש לזקוף לחובתו של הנאשם את העובדה שתלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי בר הפעלה, אשר נגזר עליו אך ביום 7.2.10.

בטרם חלפו חודשיים ימים מאז נדון הנאשם לעונש של מאסר בפועל קצר ומאסר על תנאי, חזר הנאשם ושב לישראל ובכך הוכיח שמורא הדין אינו חל עליו.

נדמה בעניין זה כי הנאשם מבין באופן שגוי את ההקלה שהקל אימו בית המשפט בגזר הדין הקודם, כאשר הטיל עליו שבעה ימי מאסר בפועל בלבד.

לעומת זאת, במסגרת השיקולים לקולא, יש לזקוף לזכותו של הנאשם את העובדה שהינו צעיר לימים, וכי למעט העבירה האמורה לעיל, אין לחובתו עבר פלילי נוסף.

עוד יש לזקוף לזכותו של הנאשם את הודאתו בהזדמנות הראשונה ואת העובדה שלא הואשם בעבירות נלוות.

כן נתתי דעתי בעניין זה למצבו המשפחתי הקשה של הנאשם ולכך שנכנס לישראל אך ורק כדי לקבל את שכרו.

באיזון בין השיקולים השונים, סבורני שלא קיימת עילה להאריך את המאסר על תנאי או להטיל על הנאשם מאסר נוסף בחופף בלבד.

בעניין זה, סבורני שיש להטיל על הנאשם מאסר נוסף במצטבר ואולם מן הראוי שתקופתו לא תהיה ארוכה.

לא שוכנעתי כי יש מקום להטלת קנס.

אשר על כן, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

1.חודש ויום מאסר בפועל, החל מיום מעצרו, 15.4.10.

2.אני מפעיל את עונש המאסר על תנאי בן החודשיים שנגזר על הנאשם על ידי כב' השופט עידו דרויאן, (ת.פ שלום ת"א, 10584-02-10). עונש המאסר על תנאי מופעל במצטבר לעונש שמוטל בגין תיק זה, כך שסך הכול ירצה הנאשם שלושה חודשים ויום אחד של מאסר בפועל, החל מיום מעצרו.

3. חמישה חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור הנאשם במשך שנתיים מהיום כל עבירה לפי כל חוק הכניסה לישראל.

הדיון שקבוע בפני ס.הנשיאה, כב' השופטת דסקין ליום 11.5.10 מבוטל.