מדינת ישראל נ' אבו עסידה(עציר)

החלטה

לפניי בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים.

עם הבקשה הוגש כנגד המשיב כתב אישום המייחס לו עבירה של סחר בסם מסוכן בכך שמכר לשוטר סם מסוג קוקאין במשקל 0.2757 גרם נטו בתמורה לסך של 200 ₪.

ב"כ המשיב הסכים לקיומן של ראיות לכאורה והוא אינו חולק על קיומה של עילת מעצר, אך הוא ביקש מבית המשפט להורות לשירות המבחן להכין תסקיר מעצר, אשר יבחן את האפשרות לשלב את המשיב בקהילה טיפולית לנפגעי סמים כחלופה למעצר. לדברי ב"כ המשיב, המשיב הוא בחור צעיר בן 23 אשר מכור לסמים, הוא אינו סוחר למטרות רווח ועל אף שמעולם לא שולב בהליך גמילה, ברצונו להשתלב במעגל זה. ב"כ המשיב הפנה לפסיקה שבה שחרר בית המשפט עברייני סמים להליך גמילה.

ב"כ המבקשת מתנגד לבקשה זו ומבקש כי בית המשפט יורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים, ללא בחינת שילובו של המשיב בקהילה כאמור. לדבריו, על מנת שבית המשפט יורה על שחרורו של מי שמואשם בעבירת סחר בסם מסוכן, עליו להיווכח כי למשיב רצון להתחיל בטיפול, דבר שלא מתקיים במקרה זה. בנוסף לכך, למשיב עבר פלילי בעבירות של סחר בסם מסוכן, והוא אף נדון למאסר בפועל עקב הרשעה בעבירה של סחר בסם מסוכן. ב"כ המבקשת הדגיש את העובדה שהמשיב מעולם לא הורשע בעבירה של החזקת סם לצריכה עצמית, דבר אשר מלמד על כך שהמשיב אינו מכור לסמים הזקוק לגמילה.

מאחר שאין מחלוקת לעניין קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר במקרה דנן, השאלה העומדת להכרעה היא האם ניתן להסתפק במקרה זה בחלופת מעצר, ולשם כך להורות לשירות המבחן להכין תסקיר אשר יבחן את אפשרות שילובו של המשיב בהליך גמילה כחלופת מעצר.

לאחר ששקלתי את מכלול נסיבות העניין, הגעתי למסקנה כי יש להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים, וכי אין זה המקרה המתאים לחלופת מעצר ואין אף מקום להורות לשירות המבחן כי יכין תסקיר אשר יבחן את אפשרות שילובו של המשיב בהליך גמילה כחלופת מעצר.

בבש"פ 7937/09 מושייב נ' מ"י, סוכמה פעם נוספת ההלכה לפיה הכלל הוא, שאין לשחרר לחלופת מעצר נאשמים שיש לגביהם ראיות לכאורה לביצוע עבירות של סחר בסמים מסוכנים, אלא במקרים חריגים. עוד נזכרה שם ההלכה לפיה למעט בנסיבות חריגות, שלב מעצרו של נאשם עד תום ההליכים המשפטיים, אינו השלב הראוי לבחינת אפשרות השתלבותו במסגרת הליך גמילה, ועל הדבר להיבחן בשלב גזר הדין. הנסיבות החריגות אשר צוינו בתיק זה היו "מקרים שבהם נמצא נאשם בעיצומו של הליך גמילה – שאז עשוי בית המשפט לבכר את שחרורו לחלופה השיקומית כדי שלא לפגוע בתהליך הגמילה – ומקרים שבהם משתכנע בית המשפט כי רצונו של הנאשם להיגמל הינו כן ואמיתי ואינו נובע מניסיון להימנע ממעצר וכי סיכויי הנאשם להצליח בטיפול הם טובים".

לא שוכנעתי כי המקרה הזה הוא המקרה החריג שבו יש לבחון אפשרות שילובו של המשיב בהליך גמילה כבר בשלב המעצר.

אמנם המשיב הוא צעיר, אך למרות גילו היה סיפק בידו לעבור עבירות נוספות של סחר בסם מסוכן שבגינן נגזר עליו עונש של מאסר בפועל למשך 24 חודשים. שנה וחצי בלבד לאחר שסיים לרצות את עונשו, כאשר מאסר על תנאי למשך 12 חודשים תלוי ועומד נגדו, ביצע לכאורה עבירה נוספת של סחר בסם מסוכן כמיוחס לו בכתב האישום נשוא הבקשה שבפניי.

זאת ועוד, המשיב לא הורשע בעבירות של החזקת סם לצריכה עצמית. אף לדבריו בהודעתו במשטרה, כאשר נשאל אם הוא משתמש בסמים, השיב "כן, לפעמים בקריסטל". בנוסף, השיקול אשר נקבע כמשמעותי בהחלטה לשלב נאשם בעת המעצר בהליך גמילה, כי הוא בעיצומו של הליך גמילה ולכל הפחות כבר הביע רצונו בעבר להיגמל, אינו מתקיים בענייננו.

אשר לטענה כי כל המבוקש הוא לקבל תסקיר מבחן מבלי לנקוט עמדה בשלב זה, אני מפנה לבש"פ 1092/05 זוהיר תראבין נ' מ"י, אשר בו נקבע כי "תסקיר מעצר הוא כלי-עזר שיש בו כדי לסייע לבית-המשפט להכריע בשאלת התאמה לחלופה, וכן להערכת החלופה המתאימה. אולם, בית-המשפט נעזר בו - כשאין מדובר בקטינים - רק במקרים בהם מתקשה בית-המשפט עצמו לבחון שתי שאלות אלה. כאשר הנתונים המצויים בפני בית-המשפט מאפשרים לו להכריע בשאלת התאמת המקרה לחלופה, או בשאלת התאמת הערב והתנאים המוצעים לחלופה, אין מקום, כדבר שבשגרה, להפנות את העורר לשירות-המבחן. ידיו של שירות-המבחן עמוסות עבודה, הזמן הנתון לתסקירי מעצר הוא מטבע הדברים קצר, דבר העלול להביא לבדיקה שטחית בלבד של הנתונים. לפיכך, יש לנצל את מומחיותו של שירות-המבחן במקרים המתאימים לכך".ב

אשר על כן, הנני מורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים הפליליים נגדו בת"פ 8725/11/09.

ניתנה והודעה היום ל' חשון תש"ע, 17/11/2009 במעמד הנוכחים.

שרון קיסר, שופטת התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: