מדינת ישראל נ' אבו עסב(עציר) ואח'

נוכחים:

ב"כ המבקשת: עו"ד נדב גדליהו

המשיב 1 וב"כ עו"ד אדלבי

המשיב 2 וב"כ עו"ד רבאח

מתורגמנית בית המשפט גב' הייא

החלטה

נגד המשיבים הוגש כתב אישום, המייחס לשניהם עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע. למשיב 1 מייחס כתב האישום עבירה של שידול להצתה, וכן עבירות של איומים, סחיטוה באיומים והדחה בחקירה. למשיב 2 מייחס כתב האישום עבירה של הצתה. הבקשה שלפניי היא כי אורה על מעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים נגדם. הבקשה נסמכת על עילת המסוכנות הנובעת מן המעשים המיוחסים למשיבים, ואשר לטענת המבקשת יש בידיה ראיות לכאורה ברמה הנדרשת לביסוסם, וכן על העובדה כי ניתן ללמוד על מסוכנותם של השניים מעברם הפלילי, הכולל עבירות אלימות בגינן ריצו עונשי מאסר.

ב"כ המשיבים חולקים על קיומן של ראיות לכאורה, ומכל מקום, גם אם יימצא שיש ראיות לכאורה, הרי שלטענתם - עוצמתן אינה מאפשרת את החזקתם במעצר.

עיקר ההחלטה יסוב, אפוא, על דיות הראיות.

כתב האישום

על פי העובדות המיוחסות למשיבים בכתב האישום, משיב 1 מתגורר בדירה ברח' מדבר סיני 64 בירושלים. בתקופה הרלבנטית התגורר עימו אחיינו, משיב 2. כמו כן, עובר למועדים הרלבנטיים לכתב האישום, התגוררה בדירה דועא עמודי, שהייתה נשואה בעבר למשיב 1.

ביום 10.6.120 פנתה דועא לחברתה איבתיסאם גבר (להלן: המתלוננת), ואמרה לה כי ברצונה לעזוב את ביתו של משיב 1. מאחר שפחדה מן המשיבים, ביקשה דועא מן המתלוננת כי תתלווה אליה לשם איסוף חפציה מן הדירה. כשהגיעו השתיים לדירה, שהו בה, בין היתר, המשיבים. דועא הודיעה על רצונה לעזוב את הדירה ולגור עם אימה. משיב 1 פנה אל השתיים ואמר להן כי אם תלך דועא להתגורר בביתה של המתלוננת, המצוי בשכונת נווה יעקב, ישרוף את דירתה. משיב 1 אף פנה למשיב 2 ואמר לו כי אם יתברר כי דועא מתגוררת בדירת המתלוננת, ילך משיב 2 וישרוף את הדירה, ואילו הוא, משיב 1, "יכניס לו קנטינה". דועא לקחה את חפציה מן הדירה והגיעה לדירת המתלוננת. בשעות הערב של אותו יום הגיע משיב 1 לדירת המתלוננת והבחין בדועא מחוץ לבניין. הוא שב ואיים עליה, ואמר כי ישרוף אותה בחומצת מלח. משיב 1 נכנס לדירת המתלוננת וערך בה חיפוש. הוא מצא בה את בגדיה של דועא, והמתלוננת אמרה לו כי דועא אך השאירה את בגדיה אצלה אולם אינה מתגוררת עימה בדירה. משיב 1 אמר למתלוננת כי הוא דורש כי דועא תשלם לו דמי חסות בסכום של 300 ₪ בכל יום, וחזר על האיום כי אם תישן דועא בדירת המתלוננת, ישרוף את הדירה. המתלוננת ודועא נסעו באותו ערב למרכז העיר.

על פי הנטען בכתב האישום, בשעות הלילה שבין 10.6.10 ל- 11.6.10 קשרו המשיבים קשר לפיו ישרוף משיב 2 את דירת המתלוננת. ואכן, בין השעות 02:30 ל-03:00 לפנות בוקר, הגיע משיב 2 לדירת המתלוננת, שפך חומר דליק על דלת הדירה ועל כבסים שהיו מחוצה לה, הכניס שבבי עץ לחור המנעול והצית את דלת הדירה. משיב 2 יצא מן הבניין ובאותו זמן שבה המתלוננת לדירתה. משהבחין בה משיב 2, נמלט מן המקום. כתוצאה ממעשיו נגרם נזק לדלת הדירה ולסביבתה.

כתב האישום ממשיך ומפרט, כי לאחר מעצרו של משיב 2 התקשר משיב 1 אל המתלוננת וקיים עימה מספר שיחות, במהלכן ביקש ממנה לבטל את התלונה, והבטיח כי בתמורה לכך ידאג לתיקון דלת הדירה. ביום 18.6.10, לאחר דיון במעצרם של המשיבים בבית המשפט המחוזי בירושלים, פנה משיב 1 למתלוננת ואיים עליה כי בפעם הבאה ישרוף את דירתה כשהיא בתוכה.

הראיות לכאורה

נתחיל בדו"ח הפעולה ובהודעתו של שוטר הסיור דוד מזרחי, אשר הוזעק לדירתה של המתלוננת סמוך לאחר האירוע, בשעה 03:00 לפנות בוקר. לדבריו מצא במקום אישה היסטרית, שהזדהתה כאיבתיסאם גבר (המתלוננת), והצביעה על דלת ביתה. הדלת הייתה מפויחת וריח חריף של חומר דליק עלה מכיוונה, וממתקן הכביסה שנמצא מול הדלת. על הקיר היה נוזל שהריח כחומר דליק. השוטר שאל את המתלוננת במי היא חושדת והיא נקבה בשמם של המשיבים. המתלוננת לא הסבירה מדוע. במהלך השהייה במקום הגיעה גם דועא, והיא זו שהסבירה לשוטר כי הייתה נשואה למשיב 1, וכי כשבאה לקחת את חפציה מדירתו איים כי ישרוף את דירתה של המתלוננת ושל כל מי שיאפשר לדועא להתגורר במחיצתו.

על יסוד דו"ח הפעולה וההודעה אני סבורה, כי יש בידי המבקשת ראיות לכאורה ברורות, שאכן בוצע מעשה הצתה בדירתה של המתלוננת, ואין בעובדה שלא הוזמן חוקר הצתות למקום כדי לפגוע בעוצמתן. זו, אם כן, נקודת המוצא.

השאלה העיקרית העומדת על הפרק הינה, האם יש בראיות, כדי לקשור את המשיבים דווקא, למעשה זה.

בהודעתה הראשונה, שנגבתה ממנה כשעתיים לאחר האירוע, אמרה המתלוננת כי כשהגיעה לביתה סמוך לשעה 02:30 לפנות בוקר, ראתה את משיב 2 בתחנת האוטובוס הסמוכה לביתה, וכי ברגע שהבחין בה החל להימלט. היא מיהרה לעבר ביתה, והבחינה באש ששולחה בדלת הכניסה. היא התחילה לצעוק ואז הבחינה שגם מתקן הכביסה שלה נשרף. המתלוננת הוסיפה כי היא בטוחה במאה אחוז שהבחינה במשיב 2, והסבירה כי לדעתה הוא עשה כן בעקבות האיומים שהושמעו באוזניה, היינו שאם תאפשר לדועא לישון אצלה בבית ישרפו אותו. את האיומים השמיע משיב 1 בצהרים של היום הקודם, כשהגיעה לדירתו ביחד עם דועא על מנת לקחת ממנה את בגדיה. עוד ספרה כי בשעות הערב של אותו יום הגיע אליה משיב 1 על מנת לבדוק אם דועא אצלה בבית.

גם בהודעתה השנייה חזרה המתלוננת בבטחון רב על כך שזיהתה את משיב 2 כמי שיצא מן הבניין בו מצויה דירתה ונעמד בתחנת האוטובוס הסמוכה. המרחק בינה לבינו ברגע שהבחינה בו, מתוך המונית בה נסעה, לא עלה על שני מטרים.