מדינת ישראל נ' אבו עסא

החלטה

בפני בקשה לעצור את המשיב ל-7 ימים על פי הקבוע בסעיף 13 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) תשנ"ו – 1996 (להלן: "החוק").

על פי הנטען בבקשה, מיוחס למשיב חשד לפיו יחד עם אחר מכר חומר החשוד כסם.

כמו כן נטען בבקשה, כי שחרור המשיב יסכן בטחונו של אדם, או את בטחון הציבור. במהלך הדיון הוצג לעיוני חומר חקירה עליו מתבססת הבקשה, ובכלל זה מידע חסוי שסומן בפרוטוקול מב/1, בו פורטו פעולות החקירה הנדרשות.

ב"כ המשיב טען כי יש לשחרר את המשיב ולחילופין ביקש לשחרר את המשיב בערובה לחלופת מעצר. לטענתו, יש לעשות הבחנה בין משיב זה לבין המעורב האחר בפרשה. לגבי משיב זה טוען ב"כ המשיב, כי אין כל ראייה הקושרת בינו לבין עסקת הסמים הנטענת. המדובר בחשוד אשר אישתו ילדה לפני מספר ימים, ונסיבותיו האישיות מצדיקות התחשבות ורחמים.

לאחר שבחנתי את הבקשה ובכלל זה את חומר החקירה והמידע החסוי שהובא לעיוני, שוכנעתי כי קיים חשד סביר שהמשיב עבר את העבירות המיוחסות לו בבקשה וכי מתקיימת עילת מעצר כנגדו בשל העובדה כי:

קיים יסוד סביר לחשש שהמשיב יסכן את בטחונו של אדם, את בטחון הציבור והכל כקבוע בסעיף 13 (א) לחוק, וזאת בין השאר בשל חזקת המסוכנות.

יאמר מיד כי לעניין החשד הסביר שהמשיב עבר את העבירות המיוחסות לו אכן מדובר בחשד, שיש לו אחיזה בחומר החקירה ואין המדובר בהשערה בעלמא, וטענת ב"כ המשיב בעניין ההבחנה בעוצמת החשד הסביר בין שני החשודים המעורבים בפרשה, דינה להידחות.

לפיכך ומכל האמור, לאחר ששקלתי את נסיבותיו האישיות של המשיב, עוצמת החשד הסביר הקיימת לגבי מעורבותו במכירת הסם, הנני מורה על מעצרו של המשיב עד ליום 31/03/2014 בשעה 12:00.

ניתנה והודעה היום כ"ה אדר ב תשע"ד, 27/03/2014 במעמד הנוכחים.

אורית ליפשיץ, שופטת התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: