מדינת ישראל נ' אבו עיש

גזר דין

גזר דין

הנאשם הורשע עפ"י הודייתו בעובדות כתב אישום מתוקן, שהוגש במסגרת הסדר טיעון, בעבירות שעניינן סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 והסעת תושב זר השוהה בישראל שלא כדין, עבירה לפי סעיף 12(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל התשי"ב – 1952.

עפ"י עובדות כתב האישום המתוקן, ביום 21.3.11 בשעה 19:30 לערך, בראשון לציון, נהג הנאשם ברכב מסוג מזדה (להלן: "הרכב") ועימו שני נוסעים תושבי הרשות הפלסטינית, שאין בידם אישורי שהיה כדין בישראל.

שוטרים שהבחינו ברכב, כרזו לנאשם מספר פעמים על מנת שיעצור בצד הדרך (להלן: "השוטרים"). הנאשם לא ציית להם ופתח בנסיעה מהירה ופרועה. ניידת המשטרה דלקה בעקבותיו עם אורות מהבהבים וסירנה מופעלת. במהלך המרדף נסע הנאשם ברחובות ראשון לציון בנסיעה מהירה ופראית, כאשר בחלק מן הדרך נהג בניגוד לכיוון התנועה. הנאשם חצה מספר צמתים באור אדום, נסע באופן שחייב כלי רכב אחרים לסטות מנתיבם, עלה על כיכרות תנועה וזיגזג בין נתיבים. הנאשם עקף כלי רכב בצורה מסוכנת, בחלק מן הדרך נסע על השוליים ועל אי תנועה במרכז הכביש. הנאשם נהג באופן המתואר לעיל מראשון לציון ועד סמוך לכניסה הצפונית לרחובות, שם נאלץ לעצור את רכבו בשל פקק תנועה, אז יצא מהרכב ונמלט רגלית, תוך שהשוטרים דלקו אחריו עד שלכדו אותו לאחר זמן קצר.

על יסוד האמור, הורשע הנאשם בעבירות כפי שפורטו בפתח הדברים.

הסדר הטיעון לא כלל הסכמה עונשית.

על הנאשם

מתסקיר המבחן עולה כי הנאשם בן זקונים, למשפחה בת 10 נפשות, כבן 24. אביו נפטר לפני כ-6 שנים. אמו אינה עובדת. הנאשם נשוי ואב לתינוקת בת 9 חודשים. אשתו נמצאת בשלבי הריון מתקדמים. הנאשם סיים 11 שנות לימוד. לדבריו, עם סיום לימודיו, עבד כנהג ובהמשך, כאחראי בנייה, עד למעצרו. הנאשם חולה בצהבת מאז לידתו.

שירות המבחן התרשם ממצוקה בה שרוי הנאשם על רקע מעצר הבית בו הוא נתון. כן התרשם, כי הנאשם התקשה ליטול אחריות על המעשה וצמצם את מעורבותו. הוא אף מתקשה בהשמת גבולות ובקבלת מרות. על רקע מחלתו, דימויו העצמי נמוך, הגם שניסה להציג מצג עצמי חיובי. יש בו כעס ואכזבה והוא מתקשה לטפל בעצמו.

על רקע המצוקה בה היה שרוי, המליץ שירות המבחן להקל בתנאי שחרורו של הנאשם ולאפשר לו לצאת לשעות התאווררות וליטול חלק בקבוצה טיפולית לצעירים ממוצא בדואי המתמודדים עם התנגשות המסורת הבדואית עם החברה הכללית. במפגשי הקבוצה, התקשה הנאשם לעמוד בגבולות שהוצבו בפניו על ידי מנחות הקבוצה וכל אימת שהוצב בפניו עניין עמו התקשה להתמודד - יצא מהמפגשים. משעומת הנאשם עם הפערים שנפערו בין עמדתו במפגש מוקדם עם השירות, אז הודה בביצוע העבירות, לבין עמדתו המצמצמת כיום, חדל הנאשם לשוחח על העבירות ולמפגש הקבוצתי האחרון כלל לא הגיע.

הנאשם ביטא את חרדתו, שמא יוטל עליו מאסר ומשפחתו תיוותר ללא פרנסה. שירות המבחן התרשם, כי הנאשם ממוקד בצרכיו האישיים, נוטה לפעול באורח אימפולסיבי ומתקשה לבחון את דרך התנהלותו והשלכותיה. כן מתקשה, כאמור, בקבלת גבולות. בנסיבות אלו, המליץ שרות המבחן על הטלת עונש מאסר מוחשי לצד מאסר על תנאי ארוך ומרתיע, אשר יציב עבור הנאשם גבולות ברורים.

טיעונים לעונש

ב"כ המאשימה, עוה"ד גלעד ארליך, עתר להשית על הנאשם עונש מאסר לתקופה של 4 שנים, כמצוות ההלכה הפסוקה. הוא הטעים את חומרת מעשיו, את העובדה שהעבירה בוצעה בציר תחבורה מרכזי בראשל"צ ולאחר מכן, על צירי תנועה עמוסים בכביש 431 ובכביש 40. מדובר באירוע ממושך, שנפרס לאורך קילומטרים רבים, בהם נהג הנאשם בפראות, אגב סיכון הנוסעים בדרך. אך בנס לא הסתיים האירוע בתוצאה חמורה של פגיעה בגוף או ברכוש.

התובע הדגיש, את נפיצותן של העבירות שעניינן סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה ותוצאותיהן הקשות. נקבע בהלכה הפסוקה, כי יש להשית על עבריינים אלו עונשים כבדים וחמורים אף אם אין הם בעלי עבר פלילי, בשל שיקולי הגמול וההרתעה.

לעניין עבירת הסעת השב"ח, עמד התובע על חומרתה של העבירה, באמצעותה מתאפשרת כניסתם הבלתי מבוקרת של אזרחי הרשות הפלסטינית לישראל.

ב"כ המאשימה ציין, כי הנאשם החמיץ את ההזדמנות שניתנה לו להשתלב בהליך טיפולי ולפיכך, עליו לשאת בעונש ההולם את חומרת העבירות ונסיבות ביצוען. בהעדר שיקולים כבדי משקל לקולא, עתר התובע להשית על הנאשם עונש שלא יפחת מארבע שנות מאסר לרבות מאסר מותנה וקנס.

ב"כ הנאשם, עוה"ד הרצל סמילה, הטעים את גילו הצעיר של הנאשם, עברו הנקי ותפקודו הנורמטיבי. הסנגור הדגיש, כי איש לא נפגע ולא נגרם נזק לרכוש. כן הטעים את התקופה הארוכה בה שהה הנאשם במעצר בית, תחת איזוק אלקטרוני, משך כ- 15 חודשים והשלכותיה הקשות הכלכליות לרבות השפעתה על מצבו הנפשי.

הסנגור עמד על הודייתו המיידית של הנאשם, לרבות הסברו כי נקלע ללחץ ומצוקה, משנתפס בכף מסיע שב"חים. הסנגור טען, כי הנאשם טעה בשיקול הדעת וביקש ליתן בכורה לסיכוייו הגבוהים להשתקם. בהתייחסו לתסקיר שרות המבחן, הסביר כי הנאשם נכח בחמישה מפגשים קבוצתיים ונעדר משניים בשל אישפוזו בבי"ח בגין מחלת הצהבת ממנה הוא סובל, אשר כשלעצמה, מהווה נסיבה לקולא. כן ציין, כי בניגוד לנאמר בתסקיר, הנאשם מודה בעובדות כתב האישום במלואן ולא חזר בו מהודייתו.

דיון והכרעה

המעשים בהם הורשע הנאשם חמורים. על חומרתה של העבירה שעניינה סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה אין להכביר במילים. הסכנה הנשקפת ממנה, חמורה ומוחשית. סכנה של ממש לשלומו ובטחונו של הציבור. הדברים הינם בבחינת קל וחומר, על רקע ההסלמה שחלה בעבירה זו בשנים האחרונות. לא בכדי ראו בתי המשפט להחמיר בעונשיהם של העוברים עבירות מהסוג דנן. לעניין זה יפים דברי דברי בית המשפט העליון בע"פ 9750/09 ליפייקו נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (2010):