מדינת ישראל נ' אבו עומר(עציר)

החלטה

בפני בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו, לפי סעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה מעצרים), התשנ"ו-1996.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של כניסה לישראל שלא כדין.

ב"כ המשיב אינה חולקת קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר בדמות החשש להמלטות מאימת הדין ועותרת לשחרורו של המשיב בחלופה שיהיה בה כדי להבטיח התייצבותו למשפט ותקינות ההליך השיפוטי.

ב"כ המבקשת מתנגד לשחרורו של המשיב בתנאים ומפנה את בית המשפט כי למשיב הרשעה קודמת בעבירה זהה כמו גם כי תלוי ועומד כנגדו מאסר על תנאי בר הפעלה בן 6 חודשים.

ב"כ המבקשת טוען כי עברו הפלילי של המשיב , כמו גם המאסר על תנאי שתלוי ועומד כנגדו מלמדים כי אימת הדין אינה שרויה על המשיב, והדבר לא ירתיעו מלשוב ולהכנס לישראל פעם נוספת שלא כדין. כמו כן טוען ב"כ המבקשת כי נוכח העובדה שתלוי ועומד כנגד המשיב מאסר על תנאי הרי שמתחזק החשש להמלטות מאימת הדין.

לאחר ששמעתי טיעוני ב"כ הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי בקביעת תנאי שחרור אין כדי להשיג את תכלית המעצר בענינו של המשיב. מדובר במשיב אשר תלוי ועומד כנגדו מאסר על תנאי בן 6 חודשים, אשר נגזר עליו ביום 15/10/08.

משתלוי ועומד מאסר על תנאי שכזה, הרי שהחשש להמלטות מאימת הדין מתעצם, לנוכח העובדה שאם יורשה המשיב, הוא צפוי בנוסף על העונש שיגזר עליו כי יופעל כנגדו מאסר על תנאי שנגזר עליו בגין הרשעתו בתיק קודם.

מפסיקת בית המשפט העליון עולה כי גם כאשר אדם נאשם בעבירה של שהייה בלתי חוקית, ללא עבירה נלווית, וכאשר בעברו הרשעות מאותו סוג, ואף תלוי ועומד כנגדו מאסר על תנאי, קיימת עילה מובהקת של חשש להמלטות מאימת הדין ואין מקום למתן אמון ולשחרור לחלופת מעצר (ראה בש"פ 6147/05 תאאר אבו יאסין מיום 30/06/05 ובש"פ 7131/08 כאמל אחמד מיום 26/08/08).

אשר על כן- ובהתאם לפסיקת בית המשפט העליון, אין מקום להורות על שחרורו של המשיב בעת הזו ואני מורה על מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו.

ניתנה והודעה היום י"א תמוז תש"ע, 23/06/2010 במעמד הנוכחים.

שרית זמיר, שופטת

הוקלד על ידי: אפרת אלבכר התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: