מדינת ישראל נ' אבו עאיש(עציר) ואח'

החלטה

בית המשפט מנחה את הסניגור לשאול אם יש לו שאלות למרות אמירתו לפני כן לגבי החשד להעסקת תושב זר וזאת לאור המחלוקת שיהא קשה להביע לגביה דעה האם יש למשיבים, לשתי הדורות הקודמים להם תביעת בעלות על הקרקע ששם נטען שהם ביצעו לכאורה את ההיזק לרכוש וכריתת העצים.

אינני מתירה את החקירה לגבי הסוגייה המורכבת האמורה שכן לא יהא בידי לתרגם את התביעה שהוצגה בפני אל מול תעודות הזהות שישנם לאנשים הנמצאים באולם כדי לבחון את ראשית הראיה שיש למדינה לטענתה בגין עבירה זו.

ניתנה והודעה היום כ"א חשון תשע"א, 29/10/2010 במעמד הנוכחים.

מיכל וולפסון, שופטת

החלטה

הבקשה נדחית.

ניתנה והודעה היום כ"א חשון תשע"א, 29/10/2010 במעמד הנוכחים.

מיכל וולפסון, שופטת

החלטה

בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 17 (ד) לחוק סדר הדין הפלילי [סמכויות אכיפה – מעצרים], התשנ"ו – 1996.

על פי הבקשה המשיבים חשודים בהעסקת תושב זר שלא כדין לפי סעיף 12 א (ב) לחוק הכניסה לישראל תשי"ב – 1952 וכן היזק לרכוש בתנאים מחמירים, קשר לפשע וכריתת עץ או העברתו ללא היתר.

הוגשה הצהרת תובע המתייחסת לכל העבירות הנטענות.

הבקשה היא להארכת מעצר עד 01.11.10 שכן מדובר בפרשייה הכוללת מספר מעורבים בחומר חקירה רב. כמו כן, לגבי שותף שב"ח העונה לשם חסאן זידאת הוגשה ביום 28.10.10 הצהרת תובע ומעצרו הוארך עד ליום 01.11.10. גם צוין בהצהרת התובע שמדובר בפרשיה אחת ויש חשיבות לכך שכתבי האישום יוגשו במשותף ונטען גם שהצהרת התובע מוגשת בסוף שבוע ולכן הפרקליטות איננה עובדת בסוף השבוע.

הסנגור מעמיד סימן שאלה לא מבוטל לגבי הסיבה שמרשיו יהיו מעורבים בעבירות של היזק לרכוש, קשר לפשע וכריתת עץ. זוהי למעשה הפרשיה המורכבת ומסובכת יותר ובעלת השלכות הרבה יותר רחבות מאשר הבקשה שבפני.

המדינה הגישה בדיון מסמך מקרן קיימת על שני מקרים של כריתת עצים. פעם אחת 1,500 עצים ופעם שניה 270 עצים.

המשיבים טוענים שאין להם סיבה להיות מעורבים בסכסוך אשר אכן מתנהל ואשר בהקשר אליו ישנה כריתת עצים שכן הם לא הגישו תביעת בעלות על אותו קרקע. המדינה טוענת כי הסבים שלהם הגישו את התביעה ודי בכך.

בנוסף טוען הסנגור כי מדובר באנשים נורמטיביים שאין להם עבר פלילי. באשר לעבירת השב"ח נטען כי אין אפליה לגבי השוהה בלתי חוקי והמשיבים, לכאורה המעסיקים, מכיוון שהשוהה בלתי חוקי איננו יכול להיות משוחרר בישראל. הוא הציע שתי חלופות.

עיינתי בתיק החקירה תוך כדי טיעון של באי כוח הצדדים והביסוס הראייתי לגבי הפרשיה היותר חמורה מבחינת ההיקף, הפן הציבורי וטיב הסכסוך מטעם שני הצדדים ואינני סבורה שאילו כל הבקשה היתה נסמכת אך ורק על חשדות אלה הייתי נעתרת לבקשה. זאת מחמת ספקות הקשורים לביסוס הראייתי הראשוני, דהיינו מי שקושר את המשיבים לאותו אירוע. אומנם, יש ראשית ראיה וניתן אפילו לכנותה ראייה לכאורה אך מחמת טיבה יש להתייחס אליה בזהירות יתרה.

לעומת זאת, לגבי העבירה הראשונה, הביסוס הראייתי איתן יותר לכאורה. אין מדובר בעבירה קלה. המנוע לעבירות הכניסה לישראל שלא כדין לעבודה ללא היתר הוא מי שמעסיק את אותם אנשים אשר חיים במצוקה כלכלית קשה לכן זו עבירה חמורה.

באשר לאמירה שלמשיבים אין עבר פלילי – ראוי לדייק. לגבי המשיב 1, ישנו גזר דין מיום 24.10.04 בעבירה של נהיגה פוחזת.

באשר למשיב 2, ישנה הרשעה בגין הסעה שלא כדין של תושב אזור ללא היתר עבודה. גזר דין הזה הוא ישן משנת 97. ישנה הרשעה נוספת מ- 11.09 בעבירה של החזקת אגרופן או סכין למטרה לא כשרה.