מדינת ישראל נ' אבו סיף(עציר)

החלטה

בפני בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו, בהתאם לסעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי [סמכויות אכיפה – מעצרים] התשנ"ו – 1996. [להלן: "החוק"].

כנגד המשיב הוגש כתב אישום בבית משפט זה המייחס לו עבירות של כניסה לישראל, התחזות כאדם אחר והכשלת שוטר בשני אירועים שונים וכן עבירה נוספת של שימוש במסמך מזויף באחד משני האירועים.

במהלך הדיון בבקשה, שהתקיימה במעמד הצדדים ובאי כוחם, הוצג לי חומר החקירה. ב"כ המבקשת טען, כי ישנן ראיות לכאורה להוכחת העבירה המיוחסת למשיב בכתב האישום.

ב"כ המשיב הסכים כי על פי הראיות בתיק, קיימות ראיות לכאורה אולם לטענתו המשיב אינו דובר עברית וספק האם הבין את החקירה.

הלכה היא כי לצורך ההכרעה בשאלה האם יש מקום לעצור נאשם עד תום ההליכים נגדו אם לאו, יש לבחון את חומר הראיות הגולמי, טרם עיבודו במסגרת ההליך הפלילי. בשלב זה של המעצר, יש לבחון האם קיים סיכוי סביר להוכחת אשמתו של הנאשם בסיום המשפט, בהתבסס על מלוא חומר החקירה, לרבות זה התומך בעמדת הנאשם, כאשר חומר הראיות טרם עבר את "מסננת" החקירה הנגדית [ראו בש"פ 10234/08 נאיף אבולקיעאן נ' מדינת ישראל (פורסם במאגר "נבו"); בש"פ 8587/95 זאדה נ' מ"י (פורסם במאגר "נבו")].

מתיק החקירה עולה כי המשיב מודה למעשה בכל המיוחס לו, לרבות בעבירות של התחזות ובהכשלת שוטר וזאת מכיוון שבפעם הראשונה טען בפני השוטר שאין בפניו ת"ז ומסר את מספר ת"ז של אחיו ביודעו שלאח יש היתר שהייה בישראל. בפעם השניה, הציג ת"ז של אדם אחר שתמונתו מתנוססת עליה כאשר ידע שזו תקנה לו אפשרות לשהות בישראל. המשיב גם הודה שרכש את התעודה המזויפת בירושלים.

ככל שלסנגור טענות כנגד קבילות הראיות, יהיה עליו להעלותם בתיק העיקרי ואולי אף לטעון למשפט זוטא, אולם בשלב זה של ההליך כאשר אינני מעביר את ההודעות במסננת של חקירות נגדיות, די בהם כדי לקבוע קיומן של ראיות לכאורה לכל העבירות המיוחסות למשיב.

באשר לעילת המעצר, אני סבור כי קיימת עילת מעצר. קיים חשש שהמשיב יתחמק מהליכים בהיותו תושב השטחים. קיים גם חשש שיסכן בטחונו של הציבור, אם ישוב על מעשיו ובעניין זה, יש גם חשש לסדר הציבורי.

לאחר קביעת המסקנות בדבר קיומן של ראיות לכאורה ואף עילת מעצר, עדיין מוטלת על בית המשפט החובה, הקבועה בסעיף 21(ב) לחוק, לבחון ולשקול האם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של קביעת ערובה ותנאי ערובה שפגיעתם בחרותו של המשיב פחותה. לעניין זה יש לבחון הן את טיבן של העבירות ומהותן כמו גם את התנהגותו של המשיב ועברו. עוד יש לעמוד על מידת האמון שנותן בית המשפט בנאשם [ראו בש"פ 8123/99 נשאד נ. מדינ ישראל (פורסם במאגר "נבו")].

גם במקרים של משיבים המואשמים בעבירה של כניסה לישראל שלא כחוק, ניתן למצוא חלופת מתאימות, אולם אלו צריכות להיות כאלה שיוודאו שהמשיב לא יתחמק מהליכי השפיטה וכן שלא יסכן את הסדר הציבורי ואת בטחון הציבור.

החלופה שהוצעה בדמות ערבות של אחיו שיש לו אישור כניסה לישראל, אינה מספקת. הערב המוצע התייצב בבית המשפט ומתשובותיו לא התרשמתי שיש בכוחו להשפיע ולהפעיל מרות על המשיב. הוא ידע שהוא נכנס לישראל שלא כחוק, ולמרות זאת איפשר זאת. גם ההפקדה הכספית המוצעת אינה נותנת מענה הולם.

במקרה זה שבו למרות שני ניסיונות של הכשלת שוטר והתחזות, אינני נותן אמון במשיב.

לפיכך, ומכיוון שלא הוצגה חלופה אחרת, הנני מורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו.

ככל שהמשיב יציע חלופה אחרת – יוכל לפנות בבקשה מתאימה.

זכות ערר כחוק.

ניתנה והודעה היום ב' אלול תש"ע, 12/08/2010 במעמד הנוכחים.

איתי ברסלר-גונן, שופט

שירה א.

הוקלד על ידי: עינת חייט התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: