מדינת ישראל נ' אבו סולב

החלטה

1.נגד המשיב הוגש כתב אישום בעבירות של התפרצות לבניין שאינו מקום מגורים או תפילה וביצוע פשע, עבירה לפי סעיף 407(ב) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין") ועבירת הצתה, עבירה לפי סעיף 448(א) רישא לחוק העונשין.

ביחד עם כתב האישום הוגשה בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים.

2.על פי עובדות כתב האישום, ביום 27.1.12, סמוך לשעה 04:00, הגיע הנאשם לאתר בנייה של חברת "צרפתי" בפינת הרחובות דובנוב וששת הימים ברחובות (להלן: "אתר הבנייה"). הנאשם ניגש למשרד המכירות באתר הבנייה, הממוקם במבנה יביל, והחל לעקור את סורג החלון, עד שהצליח לשחרר אחד מקידוחי הסורג בקיר. לאחר מכן, פתח את חלון המשרד, הכניס פנימה קרטונים שהונחו על שולחן משרדי, כסא ומדפסת, הצמודים לחלון המשרד והצית אותם. במקום פרצה שריפה, שכילתה ציוד משרדי וגרמה לנזק למבנה משרד המכירות.

3.בד בבד עם כתב האישום הוגשה בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

לטענת המבקשת יש בידיה ראיות טובות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב.

שתי עילות מעצר פורטו בבקשה.

1.עילת מסוכנות מכוח סעיף 21(א)(1)(ב)

2.חשש להתחמקות מהליכי שפיטה מכוח סעיף 21(א)(1)(א)

לטענת המבקשת החשש להימלטות אינו ערטילאי שכן 5 כתבי האישום שהוגשו נגד המשיב, בעבירות שונות הותלו או נמחקו מהטעם שהמבקשת לא הצליחה לאתרו ולהביאו לבית המשפט על אף צווי ההבאה. במסגרת טיעוניה, הציגה ב"כ המבקשת עותקים מכתב האישום והחלטות בית המשפט.

4.ב"כ המשיב לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה וקיומה של עילת מעצר, אולם טען לכירסום בראיות שיש בו לשיטתו כדי להשפיע על עילת המעצר. טען כי עוצמתן של הראיות הקיימות נגד המשיב היא נמוכה שכן מדובר בראיות נסיבתיות, וקשירת המשיב לאירוע מבוססת על הימצאותו במקום האירוע, כאשר אין קשר עין רציף עמו.

באשר לעילת המעצר נטען כי המשיב נעדר עבר פלילי. בהתייחסו לכתבי האישום שלטענת המבקשת נמחקו או הותלו בשל אי התייצבות המשיב, טען כי חלק מהם נמחקו טרם הקראה, ולא בוצעו צווי הבאה.

הסניגור ביקש להורות על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר, בדרום הארץ, ופיקוח שני מפקחים נעדרי עבר פלילי, הפקדות ומעצר בית מלא.

ראיות לכאורה

5.אין חולק שאין בידי התביעה ראיה ישירה המצביעה על המשיב כמי שביצע את העבירות המיוחסות לו. התביעה מבססת ראיותיה על ראיות נסיבתיות שלטענתה אם לא יוכחו בבית המשפט יובילו להרשעת המשיב.

במסגרת הליך זה בוחן בית המשפט את פוטנציאל ההוכחה של הראיות הקיימות, ולא קובע ממצאים מרשיעים או מזכים. בשלב זה בית המשפט אינו נדרש לשאלות של מהימנות עדים ומתפקידו לבדוק אם קיימות פירכות מהותיות וגלויות לעין בחומר הראיות שמוגש לבחינה, המצביעות על כרסום ממשי בקיומן של ראיות לכאורה. (בש"פ 8087/95 זאדה נ' מ"י פ"ד נ(2)133)

6.בחינת הראיות

השוטרים מגיעים למקום האירוע בעקבות הודעתו של המודיע, רועי לוי, המתגורר בסמוך למשרד המכירות. הוא מדווח (בשעה 04:00 ) כי הוא מבחין מחלון המטבח שבדירתו בחשוד שנמצא כ – 20 מביתו ליד אחד משני הקרוואנים הנמצאים באתר הבנייה. בעקבות ההודעה מגיעים למקום השוטרים איליה שוורצמן ודוד אמזלג (דו"חות פעולה מ- 27.1.12 מסומנים באותיות יז'-יח').

השוטרים הגיעו למקום והבחינו בחשוד לבוש ג'ינס כהה וקפוצ'ון לבן בורח מהמקום לכיוון השטח הפתוח מאחורי המשרד. הם פרקו מהרכב ורדפו אחרי החשוד. כשהבחין החשוד במרדף אחריו לא ניסה לברוח יותר. הוא עוכב ולשאלה מה הוא עושה שם השיב כי הוא שומר שם. החשוד נלקח לניידת, בחיפוש על גופו נתפסו קופסת סיגריות ו – 2 מצתים. על פי דו"ח הפעולה (יח') החשוד נעל נעליים שחורות שהיו מלוכלכות בבוץ, וקצות שרוולי הקפוצ'ון שלבש היו מלוכלכים אף הם בבוץ והיה לקפוצ'ון ריח של אש.(דוחות פעולה המסומנים ד ו-יח). עוד עולה מדו"ח הפעולה המסומן "יח" כי לא דווח על יותר מחשוד אחד, וכאשר דוד אמזלג הגיע למקום האירוע, הוא הבחין "בבחור רזה, נמוך לבש קפוצ'ון לבן, קופץ מכיוון החלון האחורי ורץ לכיוון השדה..." במקום האירוע פעלה תאורת רחוב שאיפשרה לחזות היטב בפרטים.

עדותו של המודיע - מהודעתו של רועי לוי עולה כי הוא הבחין בחשוד כשהוא אוסף 3 שקיות והולך איתן לכיוון הקרוואן ששימש משרד מכירות. הוא דיווח על כך ובמשך כ – 5 דקות איבד קשר עין עם החשוד. הוא מתקשר להודיע למשטרה. הוא מספר כי המשטרה הגיעה למקום כעבור 5 דקות כשהחשוד יצא מהמתחם של הקרוואנים לכיוון השדות כשהוא לבוש בקפוצ'ון לבן ומתעסק בפלאפון. שוטר רץ אליו ועצר אותו. במקביל הבחין שמשרד המכירות עולה באש והוא הזמין את מכבי אש. בהודעתו מסר כי לא ראה אדם נוסף במקום.