מדינת ישראל נ' אבו ניל

גזר דין

רקע עובדתי

1.הנאשם הורשע, כהודייתו, בעבירה של גניבת רכב, לפי סעיף 413ב (א) ו- (ב) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977.

2.מעובדות כתב האישום המתוקן, עולה כי בין התאריכים 28.12.11 ל- 29.12.11, גנב הנאשם ביחד עם אחר את רכבו של מר זקוי אורייב מרחוב לכיש 1 בקרית ים.

בהמשך לאותן נסיבות נהג האחר ברכב הגנוב ואילו הנאשם, נהג לפניו והובילו באמצעות רכבו מסוג "רנו מגאן" (להלן: "הרכב המוביל"), כאשר תפקידו של הנאשם התמצה בהובלת הרכב הגנוב לשטחי הרשות הפלסטינית.

הנאשם והאחר נעצרו ביום 29.12.11 בסמוך למחסום.

בת"פ 10302/01/12 מ"י נ' אקחש (5/9/12) שהינו האחר בענייננו, נגזר דינו של הנאשם ל-13 חודשי מאסר בפועל, מאסר מותנה, קנס בסכום של 1,200 ₪ ופסילת רישיון הנהיגה, אך זאת כנגד עבירות נוספות בדמות שהייה בלתי חוקית ועבירות תעבורתיות.

עתירות הצדדים ותמצית טענותיהם

3.בתימוכין באסמכתאות, עתרה ב"כ המאשימה להשית על הנאשם עונשים בדמות מאסר בפועל, מאסר מותנה, פיצוי לבעל הרכב הגנוב ופסילת רישיון נהיגה.

הודגשו חומרת מעשי הנאשם, פגיעתם בערכים חברתיים ומדיניות הענישה המחמירה הנוהגת בעבירות דומות. עוד נטען כי אין בהתייחסות שירות המבחן כדי להצדיק חריגה ממדיניות הענישה הראויה.

4.בתימוכין באסמכתאות, עתר ב"כ הנאשם לאמץ את המלצת שירות המבחן ולהשית על הנאשם צו של"צ בהיקף של 200 שעות, תוך שילובו במסגרת טיפולית בצו מבחן לתקופה של 18 חודשים.

הודגשו התרשמויות שירות המבחן מהנאשם, ביצוע מעשיו על רקע מצוקה כלכלית קשה, הודייתו בהזדמנות הראשונה המשקפת חיסכון בזמן שיפוטי, עברו הנקי, הבעתו חרטה על מעשיו, צפי פני שיקום ממשי בעניינו, תקופת מעצרו והמצאו במעצר בית חלקי עד כה.

אשר למתחם הענישה, טענה הסנגורית כי זה כולל גם עונשים צופים פני שיקום כצו של"צ ומאסר לריצוי בעבודות שירות.

5.כעד לעונש נשמע מעסיקו של הנאשם, בעל חברת אמבולנסים שתיאר היכרות בת 4 שנים עם הנאשם, שביעות רצון מעבודתו ומוכנות להמשך העסקתו (ר' פרו' עמ' 10 ש' 15-25).

6.הנאשם ניצל את זכות המילה האחרונה, הביע התנצלות על מעשיו וטען כי לא יחזור לסורו וכי הוא נכון לשיקום.

מתחם הענישה ההולם

7.כמצוות המחוקק בסעיף 40ג' (א) לחוק, בקביעת מתחם העונש ההולם את מעשי העבירה שביצע הנאשם, בהתאם לעיקרון המנחה הקבוע בסעיף 40 ב' לחוק, יש להתחשב בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה.

8.מעשיו של הנאשם פגעו בזכותו היסודית של המתלונן בקניינו. גניבת כלי רכב של תושבי מדינת ישראל, במטרה להעבירם לשטחי הרשות הפלסטינית, הפכה לתעשיית פשע מסועפת. השפעת מעשיו של הנאשם קשה על המתלונן בהינתן מפח הנפש שנגרם לו, עת גילה כי רכבו היקר איננו עוד. נגזרת נוספת של מעשי הנאשם נלמדת מהשפעתם הקשה גם על הציבור בכללותו, בהתחשב בפגיעה הכלכלית הנגרמת לו משום העלאת תעריפי ביטוח כתוצאת גניבות רכבים.

9.אשר לנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, הנאשם תכנן את מעשיו, ביצעם בצוותא חדא עם אחר, גנב את הרכב ביחד עם אותו אחר וביקש לאפשר את העברתו ללא תקלות לשטחי הרשות הפלסטינית. בלעדי הנאשם ועבריינים שכמותו, לא הייתה מתאפשרת גניבת רכבו של המתלונן. חלקו של הנאשם בביצוע העבירה משמעותי ונוסח כתב האישום המתוקן שאין בלתו, אינו מגלה נסיבות עובדתיות שהביאו את הנאשם לביצוע מעשיו, בין משום היגררותו אחרי אחרים ובין משום קשייו הכלכליים.

הסיבות שהביאו את הנאשם לביצוע העבירה בה הורשע, אינן מפחיתות מחומרת מעשיו. בחרתי לשוות לנגד עיני את מצוקות המתלונן על פני אלו של הנאשם. בחירתו של האחרון לייצר רווח עצמי על חשבון עמל כפיהם של אחרים, משיגה כל מצוקה, ככל שעמדה ברקע המעשים.