מדינת ישראל נ' אבו נג'מה

גזר דין

מבוא:

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה בזמן פסילה ונהיגה ברכב ללא פוליסת ביטוח בת תוקף על השימוש שלו ברכב.

מקור הפסילה הינו גזר דינו של בית המשפט לתעבורה בפתח תקווה בתיק 12775-08-10 שניתן ביום 19.01.11 לפיו נפסל הנאשם בנוכחותו מלהחזיק או מלקבל רישיון נהיגה לתקופה של 18 חודשים. הרישיון לא הופקד במזכירות בית המשפט והנאשם נתפס ביום 08.12.12 נוהג ברכב בדרך רמאללה מכיוון אראם לכיוון מחסום קלנדיה בירושלים בעוד הפסילה הנ"ל בתוקף.

נטען בכתב האישום כי הנאשם נהג ברכב כאמור תחת פסילה ביודעין והשתמש ברכב בלא שהיתה על שימושו פוליסת ביטוח בת תוקף.

יצויין כי כנגד הנאשם עומד ותלוי מאסר על תנאי למשך 8 חודשים שהינו בר הפעלה לתיק שבפניי.

טענות הצדדים:

ב"כ המאשימה ביקשה להשית על הנאשם עונש מאסר בפועל ממושך כולל הפעלת המאסר על תנאי, מאסר על תנאי נוסף, פסילה ממושכת וקנס כספי.

ב"כ הנאשם ביקש להאריך את המאסר על תנאי. לטענתו, מדובר בנסיעה קצרה של מטרים בודדים על מנת להזיז את הרכב במחסום. לדבריו, מי שנהג ברכב עד למחסום היה אחיו של הנאשם ומשלא נמצאו עליו מסמכים מזהים הוא ירד מהרכב על מנת להביא את התעודות, אולם רכבים שנסעו מאחוריו החלו לצפור, דבר שגרם לנאשם להזיז את הרכב בעצמו. זוהי העבירה הראשונה מסוגה ולטענת הסניגור אין לנאשם עבירה דומה.

ב"כ הנאשם ביקש להסתפק במאסר שירוצה בעבודות שירות תוך הארכת התנאי שהינו לטענתו בלתי מידתי.

התסקיר:

תסקיר שירות המבחן המליץ על הטלת מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות לתקופה קצרה וכן צו מבחן, במהלכו תיבדק התאמתו לקבוצה טיפולית המיועדת לנהגים המורשעים בעבירות תעבורה.

בהתאם למפורט בתסקיר, הנאשם הינו אב לארבעה ילדים, כאשר שניים מהם חולי אסטמה קשה וזקוקים לטיפולים ותנאים מיטיבים.

האם זה המקרה להאריך המאסר על תנאי:

סעיף 55(א) לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 (להלן: "חוק העונשין") קובע, כי:

"מי שנידון למאסר על תנאי והורשע בשל עבירה נוספת, יצווה בית המשפט על הפעלת המאסר על תנאי".

הכלל הוא כי מאסר מותנה ירוצה באופן מצטבר לעונש החדש, למעט במקרים חריגים המצדיקים זאת, כאשר על בית המשפט לנמק את הטעם לחריגה מכלל זה. ראה ע"פ 1323/08 מדינת ישראל נגד פלוני (ניתן ביום 29.10.08).

בית המשפט העליון חזר על הגישה הנ"ל בע"פ 3869/09 יצחק סלימן נגד מדינת ישראל (ניתן ביום 28.12.09) ואמר :

"רק בנסיבות מיוחדות רשאי בית המשפט לקבוע כי המאסר המותנה שהופעל ירוצה בחופף לעונש המאסר שנגזר בגין העבירה הנוספת. החוק דורש כי תקופות המאסר יחפפו רק אם קיימים "טעמים שיירשמו". "דרישת 'טעמים שיירשמו' מצמצמת את שיקול דעת בית המשפט, וזאת על מנת לא לפגוע בכוחו של עונש המאסר כעונש ממשי ומוחשי".

סעיף 56 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 קובע כי :