מדינת ישראל נ' אבו מדעם(עציר)

החלטה

בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים נגדו בשל עבירות הסגת גבול במקרקעין.

1.כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של הסגת גבול, אחיזת מקרקעין בכוח וכניסה למקרקעין שלא כדין. ברקע הדברים סכסוך קרקעות בין המדינה למשפחת אלטורי, משפחה עליה נמנה המשיב.

במהלך הדיון מיום 25.10.10 הוריתי על שחרורו של המשיב תוך שנותרה במחלוקת השאלה האם להורות על תנאי של הרחקה מהמקרקעין עד תום ההליכים, ולאחר שהמשיב חתם על התחייבות עצמית להתייצבות לדיונים בעניינו. עד לשימוע החלטה זו, הוריתי על צו הרחקה זמני.

2.טוענת המדינה כי מדובר בסכסוך מקרקעין בגוש 100227 המצויים מערבית לכביש 40. נושא הבעלות במקרקעין מצוי בהליך הסדר מקרקעין התלוי ועומד בבית המשפט המחוזי. נטען כי במקרקעין אירעו פעולות של בניית מבנים ללא היתר והריסתם וכי המשיב פולש שוב ושוב למקרקעין.

ב"כ המשיב טען כי עובדות כתב האישום אינן מגלות עבירה וכי המדינה נוקטת באופן נקמני בהליך שאינו ראוי שכן תלוי ועומד הליך אזרחי והמדינה מבקשת לקדם באמצעות ההליך הפלילי מטרה אזרחית שלא כדין. נטען כי ספק אם העובדות בכתב האישום מגלות עבירה ובכל מקרה הבקשה להרחיק את המשיב מהמקום בו מצויים אשתו וילדיו מקוממת וכי אין כל עילה לכך. כן נטען כי מקרה דומה הגיעה לבית המשפט המחוזי (כב' השופטת חיימוביץ) ובית המשפט דחה בקשה דומה.

3.כאן המקום להפנות למ"ת 12824-08-10. בתיק זה ובנסיבות דומות, ביקשה המדינה כי בית המשפט יורה על שחרור בערובה ובתנאים בהתאם לסע' 48 לחוק המעצרים. כב' השופט אמוראי בהחלטתו מיום 12.8.10 התייחס להפרת ההוראה החוקית של פינוי המקרקעין ולחשש להמשך הפרת הסדר הציבורי. לפיכך אסר על המשיבים להיכנס למקרקעין למעט לשטח בית העלמין ולמסגד עד תום ההליכים וכן הורה על חתימה על התחייבות להתייצב לדיונים בתיק העיקרי.

ערר שהוגש לבית המשפט המחוזי התקבל. מדובר בתיק 24314-08-10. כב' השופטת חיימוביץ בהחלטתה מיום 19.8.10 קבעה כי האינטרס של מניעת הפרת הסדר הציבורי אינו חלק מהסמכויות שניתנו לבית המשפט בהליך קביעת ערובה לפי סע' 44 לחוק המעצרים. בית המשפט הפנה לבש"פ 6800/05 אדם מכלוף נ' מדינת ישראל (11.8.05), שם נקבע כי ככול שאין עילת מעצר עד לתום ההליכים, לא ניתן לקבוע תנאי ערובה החורגים מתכליות סע' 44(ב) לחוק המעצרים. לפיכך בתיק האמור, הורה בית המשפט (כב' השופטת חיימוביץ ) על חוסר סמכות לקביעת תנאי הרחקה.

ענייננו מעט שונה, שכן המבקשת הגישה בקשה לפי סע' 21 לחוק המעצרים ולפיכך ככול שמתקיימת עילת מעצר מוסמך בית המשפט להורות על שחרור בתנאים של הרחקה.

4.לאחר ששקלתי את עמדות הצדדים, לא שוכנעתי בקיומה של עילת מעצר. ב"כ המבקשת עמד בבקשתו על החשש ולפיו יחזור המשיב ויכנס למקרקעין האמורים שלא כדין, דבר שיאלץ את כוחות המשטרה להשקיע משאבים לפנותו מהמקרקעין. לפיכך טען ב"כ המבקשת כי יש חשש לשלום הציבור. החשש לשלום הציבור אינו מהווה בניגוד לעבר, בטרם תוקן חוק המעצרים, עילת מעצר. ב"כ המבקשת דייק בלשונו ולא טען כי ישנה מסוכנות לביטחון הציבור אלא לשלום הציבור. אין טענה בענייננו כי המשיב הפר הוראה שיפוטית כלשהי ואין כל התייחסות ולו כללית למסוכנות, למעט החשש לפגיעה בסדר היום של אנשי המשטרה ועובדי מדינה אחרים. לפיכך וכאמור, לא שוכנעתי בקיומה של עילת מעצר. בהעדר עילת מעצר, אין סמכות לבית המשפט להורות על מעצר המשיב עד תום ההליכים, ובהתאם, אין סמכות לבית המשפט להורות על תנאים לשחרור.

5.לפיכך, אני מורה על ביטול התנאי שנקבע כצו זמני, תנאי של הרחקה מהמקרקעין. למען הסר ספק, ההתחייבות להתייצב להליכים בתיק העיקרי, התחייבות עליה חתם המשיב, התחייבות שתכליתה איון החשש מפני עילת מעצר אחרת, עילת מעצר של שיבוש מהלכי משפט, בעינה עומדת.

ניתנה והודעה היום כ"ד חשון תשע"א, 01/11/2010 במעמד הנוכחים.

יעקב פרסקי, שופט

הוקלד על ידי: מלבה פונטה התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: