מדינת ישראל נ' אבו כשכ(עציר)

החלטה

לפניי בקשה לחילוט ערבויות ועיון חוזר בהחלטת שחרור בתנאים מגבילים של כב' השופטת פרנקל מיום 26.10.09.

בתאריך 15.10.09 הוגש כתב אישום כנגד המשיב המייחס לו עבירות של הסגת גבול וגניבה.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים ולחילופין שחרורו בתנאים מגבילים.

בתאריך 26.10.09, לאחר דיון בבקשה, החליטה כב' השופטת פרנקל כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות למשיב, ומתקיימת עילת מעצר של סכה לביטחון הציבור בעניינו. עם זאת, בהסכמת המבקשת קבעה כי ניתן לשחרר את המשיב לחלופת מעצר, ועל כן שחררה אותו בתנאים המפורטים להלן:

מעצר בית מלא, בביתו בשכונת סחנה בלוד.

נאסר על המשיב לצאת מביתו אלא לדיונים הקבועים בעניינו ובליווי הערב.

תחתם בעניינו של המשיב ערבות צד ג' על סך 5,000 ₪.

המשיב יחתום על התחייבות במזומן על סך של 5,000 ₪.

המשיב יפקיד עירבון במזומן על סך של 2,500 ₪.

עוד הורה בית המשפט הנכבד לשירות המבחן להכין תסקיר מבחן בעניינו של המשיב ולהביע עמדתו אם ניתן להקל בתנאי השחרור באופן שניתן להורות שהמשיב לא ישהה בתנאי מעצר בית מלא.

יצוין כי בתאריך 27.10.09, מאחר שהמשיב לא עמד בתנאי ההפקדה במזומן של 2,500 ₪, הקל בית המשפט בתנאי ההפקדה האמור וקבע אותו ל-1,000 ₪ במזומן בלבד.

הבקשה לעיון חוזר ולחילוט ערבויות מוגשת עתה משום שבתאריך 19.12.09, הפר המשיב את תנאי מעצר הבית שהוטל עליו, בכך ששהה בגפו סמוך לתחנה המרכזית הישנה בתל אביב, כאשר היה עליו לשהות במעצר בית מלא בביתו באותה עת.

בשל ההפרה, עותרת המבקשת למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים ולחילוט הערבויות. לדבריה, לאחר שניתן במשיב אמון והוא שוחרר בתנאים, משהפר אותם אין לתת בו עוד אמון, והדרך היחידה להשיג את תכלית המעצר היא במעצרו. עוד הדגישה המבקשת כי למשיב עבר פלילי בעבירות סמים, רכוש, איומים ועוד.

המשיב ציין כי מדובר בהפרה אחת, לא מהותית, אשר נעשתה משום שחברתו של המשיב הייתה חולה, ולא בוצעה במהלכה עבירה כלשהי. המשיב הודה בהפרה והביע חרטה עמוקה. עוד הדגיש כי מלכתחילה הסכימה המבקשת לשחרורו של המשיב בתנאים מגבילים, כאשר גם במקרים חמורים יותר, עם הפרות רבות יותר, בית המשפט לא הורה על מעצר עד תום ההליכים במקרה של הפרת תנאים.

בבש"פ 7943/09, עדאל זובידאת נ' מדינת ישראל, סיכם בית המשפט את ההלכה הנוגעת להפרות תנאים כדלקמן:

"בית משפט זה הדגיש לא אחת כי הקפדה על תנאי השחרור היא הכרחית, משום שהפרה פוגעת באמון שבית המשפט יכול ליתן בנאשם, והרי אותו אמון הוא תנאי בסיסי לשחרור הנאשם לחלופת מעצר. מעבר לכך, יש לקיים את התנאים המגבילים בקפידה על מנת שניתן יהיה לשמר את מוסד חלופת המעצר...ואולם, לצד הכלל האמור התגבשה ההלכה...לפיה בית המשפט אינו מחויב לבטל את השחרור ולהחזיר את הנאשם למעצר בכל מקרה בו מופרים תנאי השחרור. בסופו של דבר ההחלטה אם לבטל את השחרור לחלופת מעצר, או ליתן לנאשם שהפר לכאורה את התנאים לשחרורו לחלופת מעצר הזדמנות נוספת, היא נושא שעל בית המשפט להחליט בו על פי שיקול דעתו תוך התחשבות בנסיבותיו הקונקרטיות המיוחדות של המקרה הנתון."

עוד הפנה בית משפט בעניין זה לבש"פ 3991/08 ביטון נ' מדינת ישראל, שם צוינה ההלכה לפיה ההחלטה אם לבטל את השחרור בערובה מסורה לשיקול דעתו של בית המשפט הבוחן את נסיבות העבירה, נסיבותיו של העבריין וטיב ההפרה.

אשר לנסיבות העבירה, מדובר בעבירת גניבה והשגת גבול. עבירות אלה אינן מן החמורות ביותר, למרות שבוצעו בצוותא במקרה זה.

לעניין נסיבותיו של העבריין, מדובר באדם בעל עבר פלילי בעבירות סמים, רכוש, איומים ועוד.