מדינת ישראל נ' אבו יוסף

החלטה

מתירה תיקון כ"א כמבוקש. התיקון יבוצע בגוף כתב האישום.

מתירה לנאשם לחזור מכפירה.

ניתנה והודעה היום י"ז אדר ב תשע"ד, 19/03/2014 במעמד הנוכחים.

שרה חביב, שופטת

הכרעת דין

על יסוד הודאת הנאשם, הנני מרשיעה אותו במיוחס לו בכתב האישום המתוקן בשנית.

ניתנה והודעה היום י"ז אדר ב תשע"ד, 19/03/2014 במעמד הנוכחים.

שרה חביב, שופטת

גזר דין

הנאשם הורשע עפ"י הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעבירות של כניסה לישראל שלא כדין והסעה שלא כדין מיום 31.1.2013.

אין מחלוקת בין הצדדים כי בזמנים הרלוונטיים נכנס הנאשם לישראל שלא כדין יחד עם אחיו אותו הסיע. עוד אין מחלוקת כי הנאשם והאחר נכנסו ארצה כדי לקחת רכב אותו קנו משטחי ישראל.

ב"כ המאשימה עתר להשית על הנאשם מאסר בפועל בן 60 ימים לפחות, מאסר מותנה וקנס, תוך שהוא עותר למתחם ענישה שבין חודש ל-6 חודשי מאסר בפועל, והפנה לפסיקה בענין זה. עוד טען ב"כ המאשימה, כי הנאשם במעשיו פגע בבטחון הציבור ובריבונותה של המדינה.

ב"כ הנאשם מנגד, ביקש להשית על הנאשם עונשים צופי פני עתיד בלבד, הדגיש את עברו הנקי של הנאשם וטען כי בנסיבות העניין הפגיעה בערכים המוגנים הוא ברף הנמוך, שכן הנאשם הסיע את אחיו, תוך שהשניים נכנסים ארצה כדי לאסוף רכב אותו קנה הנאשם כדין. בנסיבות אלה אין המדובר בסיכון הביטחוני המסתבר מעבירה של הסעת שב"ח רגילה.

הנאשם שבפני יליד 1983, נעדר עבר פלילי, עומד לדין לראשונה בחייו.

הערך המוגן בעבירות לפי חוק הכניסה לישראל הוא ריבונותה של המדינה, לכך יש להוסיף את הערך המוגן של שמירה על בטחון הציבור, זאת לאור הניסיון של כניסת מפגעים משטחי הרש"פ לשטחי ישראל. לא כל מי שנכנס לישראל יוצר מניה וביה סיכון בטחוני, יחד עם זאת, עצם ביצוע העבירה יוצר עול כבד על גורמי הבטחון ועל כן פגיעה בערך המוגן של בטחון הציבור.

בעבירה של הסעת שב"ח מתעצמת הפגיעה בערך המוגן של ביטחון המדינה, שכן המסיע איננו יודע את מי הוא מסיע, האם מדובר במי שכוונותיו תמימות או כוונותיו זדוניות. בנסיבותיו המיוחדות של התיק דנן, ברי כי מדובר בפגיעה נמוכה בערכים המוגנים, לאור העובדה כי הנאשם הסיע את אחיו.

כפי שהבעתי דעתי בעבר, מתחם הענישה ההולם עבירה אחת של כניסה לישראל שלא כדין, מבלי שבאו עליה נסיבות מיוחדות לקולה או לחומרה, עומד על בין מאסר מותנה וקנס ועד חודשיים מאסר בפועל. הדבר נשען לדידי על העובדה, כי זה היה רף הענישה הנוהג ערב כניסתו של תיקון 113 לחוק העונשין לתוקף, לאור העובדה כי העונש המוגדר לצידה של העבירה הוא של 12 חודשי מאסר לכל היותר, ולאור העובדה, כי בצידו של עונש המאסר או המאסר המותנה, יש לשקול מאסרים מותנים וקנסות.

כאשר מדובר בעבירה של כניסה לישראל שלא כדין בצירוף עבירה של הסעת שב"ח, יש לשקול את מסלול הנסיעה, את מס' הנוסעים שהוסעו והאם הדבר בוצע לשם בצע כסף אם לאו. בנסיבותיו של התיק דנן ברור כי מדובר בעבירה שבוצעה ברף הנמוך שלה ובנסיבות אלה, משמדובר במי שהסיע את אחיו, אין העבירה הנוספת משליכה באופן גבוה על מתחם הענישה.

מתחם הענישה בנסיבות העניין עומד על בין מאסר מותנה וקנס ועד 3 חודשי מאסר בפועל.

תיקון 113 לחוק העונשין לא נולד כדי להחמיר בענישה, ועל כן מתחם הענישה שבין חודש ל-6 חודשי מאסר בפועל נתפס בעיניי כחמור מדי (ראה לענין זה למשל ת"פ 7734-07-12).

בנסיבותיו של הנאשם אשר עומד לדין לראשונה, ועל אף שמדובר בעבירה של כניסה לישראל שלא כדין שנלווית לה גם כניסה של הסעה, סבורתני כי יש להסתפק בעונש בתחתית המתחם שקבעתי, זאת גם לאור נסיבותיו האישיות. על כן, אני גוזרת על הנאשם את העונשים כדלקמן: