מדינת ישראל נ' אבו חמד(אסיר)

גזר דין

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירה של נהיגה בזמן פסילה – עבירה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה (נוסח חדש) התשכ"א-1961;

נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף – עבירה לפי סעיף 10 לפקודת התעבורה (נוסח חדש) התשכ"א-1961;

שימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח בת תוקף – עבירה לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש) התש"ל-1970.

לפי עובדות כתב האישום בהן הודה הנאשם, בתאריך 8.6.09, סמוך לשעה 11:00, נהג הנאשם ברכב פרטי בכביש הראשי של דלית אל כרמל לכיוון המזבלה המקומית, וזאת למרות שבתאריך 27.3.07, נפסל הנאשם בבית משפט זה מנהיגה למשך 6 שנים, בנוכחות הנאשם, אשר הפקיד את רישיון הנהיגה שלו ביום 6.3.08.

בתחילת ההליכים היה הנאשם נתון במעצר לפי החלטה של מותב זה ולבקשת סניגורו, הורה בית המשפט על מתן חוות דעת פסיכיאטרית על מנת שתיבדק כשירותו של הנאשם לעמוד לדין וכן לבחינת מצבו הנפשי של הנאשם בעת ביצוע העבירה.

בחוות הדעת שהתקבלה בעניינו של הנאשם נקבע שהוא כשיר לעמוד לדין וידע להבחין בין טוב לרע, מותר ואסור, ולכן אחראי למעשיו בעת ביצוע העבירה.

הפסיכיאטר המחוזי אף ציין בחוות דעתו כי קיים חשד מצד הנאשם להתחזות כמי שסובל מהפרעות נפשיות, דבר המייצר תסמינים נפשיים ותסמינים גופניים אצל הנאשם (על חשיבות ציון דברים אלה אחזור בהמשך גזר הדין).

הנאשם הודה בעובדות כתב האישום בפני מותב זה ונשלח לבקשת הסניגור לקבלת תסקיר אודותיו.

מתסקיר שירות המבחן מיום 23.9.09 עולה כי הנאשם הגיע לשירות המבחן עם אשתו, יחסיהם רצופים קונפליקטים וקיימים ביטויי אלימות מצד הנאשם. עם זאת, טענה אשת הנאשם כי הנאשם עושה מאמצים לטפל בעצמו ועונש מאסר יפגע בה ובילדיה בצורה קשה.

שירות המבחן מציין כי הנאשם היה בקשר פיקוחי עם השירות, הוא ביצע עבודות של"צ בעבר בגין עבירה דומה. ברם, לעת הזאת נראה לשירות המבחן כי הנאשם התקשה להפיק טעויות מהטיפול שעבר. שירות המבחן התייחס לטיפול הפסיכיאטרי שעבר הנאשם, סקר תלונותיו של הנאשם בפני הגורמים המטפלים וציין כי האבחנה שתוארה ע"י הגורמים הרפואיים המטפלים, התיישבה יותר עם התחזות ומניפולטיביות.

כמו כן, צוין כי הנאשם פנה לאשפוז עצמי בבית החולים טירת הכרמל ובאשפוז הקצר, לאחר שנבדק, לא נמצאו כל מימצאים פסיכוטיים או סימני דיכאון ולכן שוחרר.

באשר לעבירות בתחום התעבורתי והפלילי, מציין השירות כי הנאשם ריצה בעבר מספר מאסרים בגין עבירות דומות. באשר לעבירה הקונקרטית, הכחיש הנאשם את ביצועה, התייחס לעבירה כחוויה של "קורבנות" וטען כי המשטרה מנסה לגרום לו עוול.

הנאשם לא לקח אחריות על ביצוע העבירה ומסקנת השירות היתה כי לאור מאפייני אישיותו, לא נראה כי הוא יכול לעשות שינוי בדפוסי התנהגותו.

השירות חתם את תסקירו במסקנה כי מצבו של הנאשם, לאור הרגע האישי, הנפשי והרגשי והעובדה כי הוא לא מכיר בביצוע העבירה והחזרה על ביצוען של העבירות, מעידה על רמת סיכון גבוהה, ולכן נמנע השירות מלנקוט עמדה שיקומית בעניינו.

בדיון שהתקיימו בו שמיעת טיעונים לעונש והוצג בו התסקיר הראשון, אפשרתי לנאשם, לבקשתו, דחיה נוספת על מנת לקבל תסקיר משלים.

בתסקיר שירות המבחן מיום 6.1.10, מציין שירות המבחן כי הנאשם טוען להידרדרות במצבו הרפואי הפיזי, הוא הגיע לשירות המבחן כשהוא מלווה על ידי אשתו וישוב בכיסא גלגלים. לדבריו, סובל מאי יכולת להניע יד אחת ומתקשה לעמוד על רגליו ונמצא רוב היום תחת השפעת תרופות פסיכיאטריות. הנאשם הציג בפני השירות זימונים מהפסיכיאטר המעידים כי הוא נמצא במעקב טיפולי סדיר, בהם גם מצוין כי הנאשם סובל מהפרעה נפשית.

שירות המבחן מציין כי מצבו הרגשי של הנאשם מאופין בתסמינים המעידים על צורך נפשי להימנע מתחושות דחק, מבלי לקבל אחריות על תחושות אלה. השירות מציין כי לנאשם קושי בשליטה על דחפים והדבר מתאפיין בהתנהגות אימפולסיבית.

בהתייחס לעבירות נשוא כתב האישום, הציג הנאשם עמדה אמביוולנטית, למרות שהודה בביצוע העבירות בפני בית המשפט, בעת שיחותיו בפני שירות המבחן, התקשה לקבל אחריות למעשיו ושירות המבחן מדגיש כי אי קבלת אחריות זו, אינה בהכרח בשל מצבו הנפשי.

לאור זאת, התלבט שירות המבחן בענין המלצה ביחס לנאשם.