מדינת ישראל נ' אבו חוסין(אסיר)

פסק דין

בפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט השלום בעכו (כב' השופט זיאד סלאח), בת"פ 3284-03-09, מיום 09.04.2013.

המשיב הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב האישום בעבירה לפי סעיף 406(ב) לחוק העונשין התשל"ז - 1977, קרי, התפרצות למגורים - תפילה לבצע עבירה.

בית המשפט קמא גזר על המשיב חודשיים מאסר בפועל, 10 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים לבל יעבור עבירה בה הורשע או כל עבירת רכוש אחרת מסוג פשע, ויורשע בגינה.

הערעור מופנה כנגד קולת העונש.

על פי עובדות כתב האישום בהן הורשע הנאשם, הרי ביום 02/09/08 שעה 08.00, התפרץ המשיב לכנסייה המרונית בעכו העתיקה, באופן שעקר ממקומם סורגים באחד החלונות, ונכנס פנימה בכוונה לבצע גניבה.

המשיב גנב מהמקום "כלי הטבלה עשוי אבן עתיקה ושני לוחות אבן מעוטרים".

גזר דינו של בית המשפט קמא:

כב' השופט קמא עמד על החומרה הניכרת אשר יש בעבירת ההתפרצות לשם גניבה, בין אם המדובר בדירת מגורים ובין אם במקום תפילה, תוך שציין כי יש בה "כדי לחייב ענישה מחמירה, זאת מתוך מטרה גם לגמול לנאשם על מעשיו וגם להרתיע את הרבים מלבצע עבירות דומות".

יחד עם האמור לעיל, ציין כב' השופט קמא כי המדובר בעבירה מלפני כ- 5 שנים, את שיתוף הפעולה של המשיב עם המשטרה לאחר גילוי מעורבותו בביצוע העבירה ואת עובדת החזרת הרכוש שנגנב, למחרת יום ההתפרצות.

בנסיבות העניין, קבע כב' השופט קמא את מתחם הענישה בין חודשיים מאסר בפועל לבין 10 חודשים.

עוד ציין כב' השופט קמא את עובדת קיומן של הרשעות קודמות, 6 במספר לחובתו של המשיב הכוללות עבירות סמים, רכוש ונגד הסדר הציבורי.

באת כח המערערת בנימוקי הערעור בכתב ובטיעוניה בעל פה, הדגישה את עובדת ביצוע העבירה כלפי כנסייה, וגניבת "אבן עתיקה בת מאות שנים" וציינה כי יש בכך כדי לגלם פגיעה ברגל גסה ברגשות הדת והפולחן של העדה הנוצרית המרונית.

עוד הוסיפה באת כח המערערת כי בתי המשפט ציינו לא אחת את הגישה המחמירה שיש לנקוט בעבירות של התפרצות ובמקרה דנן טענה כי העונש הקבוע בחוק לצידה של העבירה, הינו 7 שנות מאסר.

זאת ועוד, הדגישה באת כח המערערת את עברו הפלילי של המשיב, אשר צבר לחובתו 6 הרשעות קודמות ב- 8 תיקים בעבירות שונות כפי שפורט לעיל, בגינן גם ריצה עונשי מאסר בפועל.

באשר לפרק הזמן הארוך מיום ביצוע העבירה ועד למתן גזר הדין, טענה כי היה זה תולדת התנהלותו של המשיב, אשר הצריכה הוצאת שלושה צווי הבאה נגדו, ובקשות דחייה רבות מטעם בא כוחו.

סיכומו של דבר, ביקשה באת כח המערערת לקבל את הערעור ולהחמיר בעונש המאסר בפועל שהושת על המשיב.

מנגד, בא כוחו של המשיב טען תחילה כי אין להניח את סיבת חלוף הזמן לפתחו או לפתחו של המשיב כיוון שלשיטתו, התמשכות ההליכים נעוצה בהתנהלות רשויות התביעה, תוך ציון העובדה כי כתב האישום הוגש רק במרץ 2009.

לגופו של עניין, טען ב"כ המשיב כי אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בעונש, ומשכך, אין לעשות זאת במקרה דנן.

עוד טען ב"כ המשיב כי בית המשפט קמא נתן את המשקל הראוי להתנהלות המשיב בחקירתו, הודייתו, ולהשבת הרכוש שנגנב בסמוך לאחר האירוע לידי בעליו.