מדינת ישראל נ' אבו חאטום(עציר)

גזר דין

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן, בביצוע עבירה של החזקת נשק לפי סעיף 144(א) סיפא, לחוק העונשין תשל"ז-1977.

ביום 07/07/10 החזיק הנאשם בביתו ביפיע, רובה מסוג "קרל – גוסטב" יחד עם 122 כדורי תחמושת 9 מ"מ מוסלקים בתיק בד וכן 42 כדורי תחמושת בקוטר 7.65 מ"מ.

הצדדים הגיעו להסדר טיעון לפיו, לאחר קבלת תסקיר בעניינו של הנאשם, התביעה תטען לעונש מאסר בפועל של שנה, מאסר על תנאי וקנס וההגנה תטען באופן חופשי.

תסקיר שירות המבחן

מתסקיר שירות המבחן עולה, כי הנאשם הינו כבן 31, נשוי ואב לשלושה ילדים. הנאשם ספר במקצועו.

הנאשם הציג בפני שירות המבחן חוות דעת מגורמים רשמיים ופרטים באשר לאופיו, שמו הטוב ותרומתו לחברה. הנאשם קיבל אחריות למיוחס לו. לדבריו, נקלע למריבה עם אנשים בעייתיים בכפר, שניסו לפגוע בו. לדבריו, פנה למשטרה מספר פעמים והיא לא פעלה לספק לו ולבני משפחתו ביטחון.

שירות המבחן לא התרשם ממוקדי קשיים בחייו הדורשים התערבות השירות והמליץ על מאסר בדרך של עבודות שירות.

טיעוני הצדדים

ב"כ המאשימה טען, כי לחובת הנאשם הרשעה קודמת אחת, בגינה ריצה עבודות שירות. נוכח חומרת העבירה, החזקת רובה ולא אקדח קטן וכן החזקת למעלה מ- 100 כדורי תחמושת, ראוי לשלוח את הנאשם למאסר בפועל ממש. התובע ציין את השימוש הגובר וההולך בכלי נשק על ידי גורמים שונים מסיבות שונות, ביקש לאמץ את רף הענישה הקבוע בפסיקה, לדחות את המלצת שירות המבחן ולהשית על הנאשם מאסר בפועל לתקופה של שנה, מאסר על תנאי וקנס.

ב"כ הנאשם טענה כי הנאשם הודה במיוחס לו והביע חרטה. הנאשם לא הוציא את הנשק מחוץ לביתו, החזיק בו רק לשם הקניית ביטחון לאחר שלאחרונה התרבו ההתנכלויות כלפיו וכלפי משפחתו. המדובר בנשק ישן, הנאשם מעולם לא הסתובב איתו. הנאשם הינו נורמטיבי, היה בעלים של מספרה, עבירתו האחרונה היא משנת 1999. הנאשם היה מגיע למוסד למפגרים ומספר את כל הדיירים בו ויש בכך כדי להעיד על אישיותו. כמו כן, הוצגו מסמכים רבים באשר לתרומת הנאשם לקהילה. לאחרונה ובהמלצת שירות המבחן, הבין הנאשם את חשיבות הפרנסה והתמיכה של בני המשפחה ופתח את המספרה בביתו. הסנגורית ביקשה להשית על הנאשם מאסר בפועל בדרך של עבודות שירות.

העונש

עבירות נשק ככלל, הינן מסוכנות וחמורות ביותר, מדובר בעבירה בעלת סיכון פוטנציאלי גבוה. במקרה דנא, החזיק הנאשם בביתו רובה וכדורי תחמושת רבים. אדם המחזיק נשק ללא רישיון, מעיד על עצמו כי הוא מסוכן ועל כן יש להרחיקו מהחברה.

בעבירה מסוג זה נקבעה מדיניות ענישה מחמירה, הן בשל חומרת העבירה והסכנות הגלומות בה והן בשל הצורך בהרתעת עבריינים בכח. ראה לעניין זה דבריו של כב' השופט ג'ובראן ברע"פ 2718/04 אבו דאחל נ' מ"י (טרם פורסם, 29/03/04):

"יוער כי הסכנה הטמונה בעבירה החמורה של החזקת נשק מצדיקה הטלת עונשי מאסר לריצוי בפועל גם על מי שזו עבירתו הראשונה. בבוא בית-המשפט לשקול את הענישה בעבירות מסוג זה, עליו לתת משקל נכבד יותר לאינטרס הציבורי ולצורך להרתיע עבריינים בכוח מלבצע עבירות דומות, על פני הנסיבות האישיות של העבריין". (הדגשה לא במקור – ג.א.)

ברע"פ 5921/08 רג'בי נ' מ"י (טרם פורסם, 06/05/09):

"החזקה של כלי נשק על ידי מי שאינו מורשה בכך יש בה פוטנציאל להוביל להסלמה חמורה ולתוצאות קשות של כל אירוע בו יהיה מעורב אותו נושא נשק, וזאת אף מקום שהנשק מוחזק אך למטרות "הגנה עצמית בלבד". (הדגשה לא במקור – ג.א.).

לפיכך, ההגנה על האינטרס הציבורי במקרה זה מצדיקה הטלת עונש מרתיע על הנאשם וזאת על אף נסיבותיו האישיות של נאשם ספציפי זה ואיני יכול לקבל המלצתו של שירות המבחן, שלא להטיל על הנאשם עונש של מאסר בפועל לאור חומרת העבירה ועמדת בית המשפט העליון. כפי שצוטט מפיו של כבוד הנשיא (כתוארו דאז) ברק בע"פ 2949/06 פלוני ואח' נ' מדינת ישראל (טרם פורסם), בדבר מקומו של שירות המבחן בהליך הפלילי:

"קצין המבחן הוא דמות מיוחדת במינה - sui generis. היא באה להציג בפני בית המשפט זוית ראיה מיוחדת במינה, הקשורה לאינדיבידואליזציה של העונש . . . זוית הראיה של השופט היא הכוללת, תוצאה של מקבילית כוחות, שבה קצין המבחן הוא רק אחד הכוחות הפועלים. על כן עשוי השופט להחליט שלא לאמץ את המלצת קצין המבחן. קצין המבחן חייב לקבל זאת כנתון, אך אסור לו, כתוצאה מכך, לשנות את המלצתו ולהתאימה למה שהוא צופה כי השופט יפסוק" (חברה ורווחה ג' 162 (1980); א' ברק, מבחר כתבים (ח"ה כהן ו-י' זמיר, עורכים), א' 653, 665)."