מדינת ישראל נ' אבו זייד(אסיר)

החלטה

כללי

1.בפני בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים.

2.עם הבקשה הוגש כנגד המשיב כתב אישום המייחס לו עבירה של סחר בסם מסוכן.

כתב האישום

3.על-פי עובדות כתב האישום, בתאריך 7.3.2010 בשעות הערב, הגיעה אשה (להלן – "הרוכשת") למתחם מגוריה של משפחת המשיב בלוד, בה פעלה תחנה למכירת סמים מסוכנים, וזאת במטרה לרכוש סמים. הרוכשת ניגשה למשיב ומסרה לו סך של 300 ₪ במזומן. בתמורה מסר המשיב לרוכשת מנה של סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל 0.2854 גרם ו-2 מנות של סם מסוכן מסוג הרואין במשקל 0.6783 גרם.

ראיות לכאורה

4.המשיב חולק על קיומן של ראיות לכאורה לעבירה המיוחסת לו. המבקשת, לעומת זאת, מפנה לדו"חות הפעולה של השוטרים שטיפלו בפרשה, תשאול אחיו של המשיב, הודעת הרוכשת והודעת המשיב.

5.לאחר שעיינתי בחומר החקירה ושקלתי את טענות הצדדים, אני סבור כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת העבירה המיוחסת למשיב. בדו"ח הפעולה של השוטר לוי אליהו, אשר היה במארב במקום, מתואר כיצד ראה את הרוכשת חוברת למשיב, אשר מוכר לשוטר, מעבירה לו דבר מה ומקבלת ממנו דבר מה אחר (ראו גם מזכר של שוטר זה מיום 28.3.2010, לפיו הוא נהנה מראות טובה של המקום). בסמוך לאחר מכן, נמצאו סמים ברשותה של הרוכשת (ראו, בין היתר, דו"חות הפעולה של השוטרים אלעד אביהו וירדנה יום טוב). הרוכשת הודתה בחקירתה מיום 7.3.2010, כי רכשה באותו ערב סמים תמורת 300 ₪. למעלה מן הצורך יצויינו עוד הדברים הבאים: א. קיימת התאמה בין תיאור הרוכשת את מפגשה עם מי שמכר לה את הסם, כמצויין בהודעתה מיום 8.3.2010 ("לחץ לי את היד, העביר לי את הסמים ונותן לי נשיקה בלחי") לבין התיאור המופיע בדו"ח הפעולה של השוטר אליהו ("הוציא את ידו הימנית והעביר לה דבר מה נוסף חיבק אותה ונישק אותה בלחי..."); ב. המשיב לא שלל בחקירתו מיום 28.3.2010 את האפשרות, כי נפגש עם הרוכשת וקיבל ממנה כסף (הגם שהכחיש כי מדובר בכסף שניתן תמורת רכישת סמים); ג. אחיו של המשיב אישר בתשאול שנערך לו, כי למשיב ולרוכשת היכרות מוקדמת, כשלטענתו המשיב אמר לו "שצריכה להגיע בחורה ולהביא לו כסף" (ראו מזכר של השוטר יניב ושדי מיום 11.3.2010).

עילת מעצר

6.לטענת המבקשת, העבירה שעבר המשיב מקימה עילת מעצר של מסוכנות לביטחון הציבור לפי סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן – "החוק"). המבקשת מציינת גם את עברו הפלילי של המשיב, המלמד על כך שהוא מסוכן לציבור. לדבריה, המשיב הורשע בעבר בעבירות של סחר בסמים, החזקת סמים, הפרת הוראה חוקית וקשר לפשע, והוא אף ריצה עונש מאסר בפועל. עוד היא מוסיפה, כי תלויים כנגד המשיב שני מאסרים מותנים. בנוסף לעילת המסוכנות, טוענת המבקשת לעילת מעצר של חשש להתחמקות מהליכי שפיטה לפי סעיף 21(א)(1)(א) לחוק.

לטענת המשיב, אם ייקבע כי קיימות ראיות לכאורה לעבירה המיוחסת לו, מן הראוי כי תיבחן על-ידי שירות המבחן חלופת מעצר בעניינו.

7.לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר הראיות, בעבירה המיוחסת למשיב ונסיבותיה, ובעברו הפלילי של המשיב, אני סבור כי מתקיימות במקרה זה הן עילת המסוכנות הקבועה בסעיף 21(א)(1)(ב) לחוק והן עילת החשש להתחמקות מהליכי שפיטה לפי סעיף 21(א)(1)(א) לחוק. המשיב עבר, לכאורה, עבירה המסכנת את הציבור בכך שמכר סמים מסוכנים לרוכשת. המשיב עשה כן בהיותו בעל עבר פלילי בעבירות חמורות, לרבות בתחום הסחר בסמים, אשר בגין חלקן ריצה עונש מאסר בפועל, וכאשר תלויים כנגדו שני מאסרים מותנים. העובדה, כי בעברו של המשיב הרשעות בעבירות של הפרת הוראה חוקית, מלמדת אף על חשש להתחמקות מהליכי שפיטה.

חלופת מעצר

8.לאור מסקנותי בדבר קיומן של ראיות לכאורה ועילות מעצר כלפי המשיב, יש לבחון האם לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של חלופה, שפגיעתה בחירותו של המשיב פחותה.

9.השאלות הצריכות להכרעה בשלב זה הוגדרו על-ידי בית-המשפט העליון בבש"פ 5222/97 פטשניק נ' מדינת ישראל,  פ"ד נא(4) 702, 706-705 (1997), מפי כב' השופט יעקב טירקל, כדלקמן:

"אם נעיין בדבר נמצא שכל השאלות מתמקדות בעיקרן בשתי שאלות – שהן שני פניה של שאלה אחת – אם הנאשם מסוכן ואם ניתן ליטול את עוקצה של סכנתו, שהניסיון להשיב עליה הוא, בעצם, ניסיון לצפות מראש את התנהגותו של אדם. מטבע הדברים משוטט כאן בית-המשפט בתחומים האפלים והנסתרים של נבכי נפש האדם, במחשכים שאין לו בהם מקום בטוח להציב עליו את מסקנותיו, שבהם מגשש הוא את דרכו על דרך של ניחוש ושל השערה. מעל כל אלה מרחפים החששות והספקות: מחד גיסא, מה עלול הנאשם לעולל אם ישוחרר? מאידך גיסא, האם יש צידוק מספיק לפגיעה קשה בנאשם, שאולי יימצא זכאי, על-ידי מעצרו לתקופה העלולה להיות ממושכת?...

בבואו להשיב על שאלות אלה, על בית-המשפט למצוא נקודות משען בטוחות, ככל האפשר, שאותן יכול הוא למצוא בתוך שתי מערכות של עובדות המושתתות על הראיות שהובאו לפניו בשלב זה: הראשונה – המעשה; השנייה – העושה, דהיינו: עליו לבדוק אם מעידות נסיבותיה של העבירה כשלעצמן שהנאשם עלול לחזור על המעשה, או לעשות מעשה דומה בדרך-כלל או נוכח צירוף מסוים של נסיבות. בשלב הבא עליו לבדוק אם אישיותו של הנאשם, כפי שהיא מתגלה מתוך עברו ואורח חייו, מעידה על כך שהוא עלול לחזור על המעשה".

במקרה דנן, במישור המעשה - אין צורך להכביר מילים על חומרת העבירה של סחר בסמים ועל הסכנה הנשקפת ממנה לציבור. באשר לעושה, עיון בעברו הפלילי של המשיב מעלה כי עסקינן במי שלחובתו הרשעות בעבירות סמים, הפרת הוראה חוקית וקשר לפשע. עוד עולה, כי המשיב ביצע את העבירה המיוחסת לו כאשר תלויים ועומדים נגדו שני מאסרים מותנים.

10.בנסיבות אלה, איני מוצא כי בשלב זה ניתן להסתפק בחלופת מעצר בטרם אקבל את עמדתו של שירות המבחן. לפיכך, אני מורה כי ייערך תסקיר מעצר בעניינו של המשיב (שהינו כבן שמונה-עשרה וחצי שנים) בטרם תתקבל החלטה בבקשה.