מדינת ישראל נ' אבו זהרה(עציר) ואח'

החלטה

הנני ממנה את עורך הדין אבו עמאר לייצג את הנאשם 1 בהליך זה, ואילו את עורכת הדין וקנין לייצג את הנאשם 2 בתיק זה והכל מטעם הסנגוריה הציבורית.

ניתנה והודעה היום כ"ו תמוז תש"ע, 08/07/2010 במעמד הנוכחים.

ישגב נקדימון, שופט

הכרעת דין

אני מרשיע את הנאשמים על סמך הודאתם בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום.

ניתנה והודעה היום כ"ו תמוז תש"ע, 08/07/2010 במעמד הנוכחים.

ישגב נקדימון, שופט

גזר דין

הנאשמים הורשעו על-פי הודאתם בעבירה של שהייה בישראל שלא כדין לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן – "חוק הכניסה לישראל").

הנאשמים נעדרים עבר פלילי.

הצדדים עתרו במשותף, כי על הנאשמים יוטלו עונשי מאסר על-תנאי והתחייבות להימנע מעבירה והסכימו כי המאשימה תוכל לעתור בנוסף לכך להשתת קנס. המאשימה אכן עתרה, כי בית-המשפט ישית על הנאשמים קנס. ב"כ הנאשם 1, לעומת זאת, טען כי נסיבות העניין אינן מצדיקות השתת קנס וזאת לאור העובדה כי מרשו נכנס לישראל לצרכי עבודה בלבד. ב"כ הנאשם 2 הצטרפה לטיעונים אלה וטענה לנסיבות משפחתיות קשות של מרשה.

ההלכה הפסוקה החולשת על ענייננו נקבעה ברע"פ 3173/09 פראג'ין נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 5.5.2009). לפיה, על בית-המשפט לבחון בגזירת הדין בנסיבות בהן עסקינן, בצד החומרה, שיקולים כגון: האם נתגלה סיכון בטחוני באדם בו מדובר; האם נתלוו לשהיה הלא חוקית עבירות נוספות כגון זיוף תעודות, התחזות וכדומה; האם מדובר ברצידיביסט; ומה אורך השהיה הלא חוקית. בצד הזכות, יש לבחון האם המעשה נובע ממצוקה אישית; האם מדובר בנאשם שגילו צעיר; והאם יש לו עבר נקי (שם, פסקה י"ז לפסק דינו של כב' השופט אליקים רובינשטיין). בפסק הדין האמור הוטעם, כי "... אין כדי למנוע מן התביעה להעמיד לדין גם על שהיה ראשונה שלא כדין, אך במקרים כאלה, אם אין נלוות אליהם עבירות אחרות, ואין הקשר בטחוני, ככל שהמדובר בשהיה קצרה מאוד בישראל, ניתן להסתפק במאסר על תנאי, תוך החתמת הנאשם על התחייבות כספית שלא לחזור על המעשה, ותוך שילוחו לשטחי הרשות ללא שיהוי... כללם של דברים לגבי שוהים בלתי חוקיים: יפה לענייננו גישה הדרגתית, תוך מתן סיכוי ל'הפקת לקחים', מן הקל אל הכבד ואל הכבד ממנו, לפי הנסיבות" (שם, פסקה כ"א).

במקרה שלפנינו, לא נתגלה בנאשמים סיכון בטחוני והם נעדרי עבר פלילי. עוד יש להתחשב בעובדת הודאתם במיוחס להם ובנסיבות האישיות שנטענו על-ידי הסניגורים.

לנוכח כל האמור לעיל, אני גוזר על כל אחד מהנאשמים את העונשים הבאים:

(1) מאסר על-תנאי של שלושה חודשים למשך שנתיים מהיום, כשהתנאי הוא שלא יעבור עבירה על חוק הכניסה לישראל.

(2) חתימה על התחייבות בסך 10,000 ₪ שלא יעבור עבירה על חוק הכניסה לישראל במשך שנתיים.

למען הסר ספק הנאשמים ישוחררו עוד היום.

זכות ערעור לבית-המשפט המחוזי תוך 45 יום.

לנוכח שביתת המזכירות פרוטוקול זה ישמש כפקודת שחרור.

ניתנה והודעה היום כ"ו תמוז תש"ע, 08/07/2010 במעמד הנוכחים.

ישגב נקדימון, שופט