מדינת ישראל נ' אבו זגד (עציר)

החלטה

1.זהו ערר של מדינת ישראל (להלן: "העוררת") על החלטתו של בית משפט השלום בנצרת (כב' השופטת כרמלה רוטפלד – האפט) מיום 25.1.11 בתיק מ"ת 3800-12-10, לפיה שוחרר המשיב למעצר בית מלא בבית הוריו, בפיקוח הוריו ואחותו ובאיזוק אלקטרוני. העוררת אינה משלימה עם החלטת בית משפט קמא ומכאן הערר שבפני.

2.מנימוקי הערר ומטיעוני ב"כ העוררת בפני עולה, כי העוררת סבורה, כי נוכח המסוכנות הרבה הנשקפת מן העורר, הנלמדת מחומרת מעשיו ומעברו הפלילי, לא היה מקום ליתן בו אימון ולהורות על שחרורו לחלופת מעצר. זאת ועוד, ב"כ העוררת סבורה, כי החלופה אליה שוחרר המשיב היא בלתי ראויה בהינתן זהות המשמורנים, הוריו ואחותו של המשיב, שכן בעניין אביו ממתין תיק פלילי לברור, ובעניין אמו ואחותו נטען, כי אין הן מסוגלות להפעיל את מרותן ולהציב גבולות למשיב.

מאידך, טוען ב"כ המשיב, כי החלטת בית משפט קמא נשענת על תסקיר המעצר וכי שירות המבחן כמו גם בית המשפט, מצאו כי מדובר במשמורנים ראויים ומכאן ההחלטה לשחרר את המשיב.

3.כתב האישום שהוגש נגד המשיב לבית משפט קמא מייחס לו עבירות של הפרעת שוטר במילוי תפקידו, חבלה או פציעה כשעבריין מזוין ותקיפת עובד ציבורי במילוי תפקידו, בכך שביום 23.11.10 כשעמדו שני שוטרים לעצור את המשיב, פתח זה האחרון בנסיעה בקטנוע לעברו של אחד השוטרים שעמד לפניו וגרם לפציעתו ברגלו, בשתי ידיו ובברכו וגרם לו לפצע עמוק בכף היד ולפצעי שפשוף בברכו ובכתפו. המשיב המשיך בבריחה ובכך הכשיל את השוטרים במילוי תפקידם.

4.בית משפט קמא מצא בהחלטתו מיום 14.12.10, כי קיימות ראיות לכאורה המבססות סיכוי סביר להוכחת אשמתו של המשיב במיוחס לו וקיימת עילת מסוכנות ועילה נוספת של שיבוש מהלכי משפט והתחמקות מהליכי שפיטה נוכח הימלטותו של המשיב מן השוטרים. בית משפט קמא הורה על הגשת תסקיר מעצר כדי לבדוק אפשרות שחרורו של המשיב לחלופת מעצר.

שירות המבחן בתסקיר מיום 21.1.11 ציין, כי מדובר במשיב בן 23, רווק, בעל השכלה יסודית חלקית, אשר אישיותו מאופיינת בנאיביות, שבעטיה הוא עלול להיגרר לבצע מעשים ללא הפעלת שיקול דעת מתאים. קצין המבחן שוחח עם הוריו של המשיב והתרשם, כי שני ההורים מודעים לגודל האחריות שהם לוקחים על עצמם ומוכנים לכך, מכאן הערכתו כי הם מסוגלים להציב גבולות למשיב. לאור זאת ולאור התרשמות קצין המבחן מקשייו של המשיב במעצר, המליץ קצין המבחן לאפשר את שחרורו של המשיב למעצר בבית בבית הוריו בתנאי פיקוח אלקטרוני.

בהחלטתו המשלימה מיום 25.1.11 ולאחר ששמע את חקירתם של המשמורנים המוצעים, הוריו ואחותו של המשיב, סבר בית משפט קמא, כי ניתן לאיין מסוכנותו של המשיב בדרך שפגיעתה בחירותו פחותה.

5.לאחר שעיינתי בנימוקי הערר ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, סבורני, כי מן הראוי להותיר את החלטת בית משפט קמא בדבר שחרור המשיב לחלופת מעצר על כנה, אך להוסיף תנאים נוספים לשחרורו כדי להדק ולחזק את חלופת המעצר ולהקטין, במידת האפשר, את הסיכון להישנות מעשים דומים מצידו של המשיב.

המחוקק ציווה בסעיף 21(ב)(2) לחוק המעצרים על כך, שבית משפט לא יתן צו מעצר עד תום ההליכים אלא אם נוכח כי לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור שפגיעתם בחירותו של הנאשם פחותה. הפסיקה הוסיפה וקבעה, כי גם כאשר מיוחסות לנאשם עבירות חמורות, מצווה בית המשפט לבדוק אם אין בנמצא חלופת מעצר שפגיעתה בחירותו של הנאשם פחותה מהחזקתו במעצר ממשי מאחורי סורג ובריח.

בית המשפט קמא הורה על הגשת תסקיר מעצר כדי לבחון היתכנותה של חלופת מעצר ראויה. על יסוד תסקיר המעצר והמלצת קצין המבחן אודות שחרור המשיב לחלופה ועל סמך התרשמות בית משפט קמא מהמשמורנים לאחר חקירתם בפניו, לא מצאתי כל פסול בהחלטתו להורות על שחרור המשיב כאמור. אמנם מדובר במשיב שביצע, על סמך הראיות לכאורה, עבירות חמורות נגד שוטרים, לחובתו עבר פלילי במגוון עבירות לרבות עבירות מאותו סוג ותלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי למשך 8 חודשים; יחד עם זאת, בית משפט קמא היה ער לכל אלה וסבר, כי בנסיבות העניין יש בחלופת המעצר המוצעת כדי לאיין את מסוכנותו של המשיב. יודגש, כפי שנטען על ידי הסנגור וכפי שעולה מתסקיר המעצר, כי בשנת 2006 המשיב היה נתון במעצר בית בפיקוח אביו והוא שמר על כל התנאים המגבילים שהוטלו עליו. עוד יצויין, כי הוריו של המשיב גינו את המעשים המיוחסים לו ואביו מסר כי הוא זה שהסגיר את המשיב למשטרה. יש בכל אלה כדי לחזק את האימון שניתן במשמורנים. יחד עם זאת, סבורני כי מן הראוי להוסיף לתנאים שנקבעו על ידי בית משפט קמא תנאים נוספים שיהיה בהם כדי לשדר למשיב את רצינותם של התנאים ואת חוסר הכדאיות, מבחינתו, בהפרתם.

6.נוכח המקובץ לעיל, אני מקבל את הערר, במובן זה, שאני מוסיף לתנאי השחרור כפי שנקבעו בהחלטתו של בית משפט קמא מיום 25.1.11 (עמ' 21 לפרוטוקול) את התנאים הנוספים שלהלן:

א.המשיב יפקיד ערובה כספית, עובר לשחרורו, בסך 7,500 ₪.

ב.ניתן בזה צו עיכוב יציאה מן הארץ נגד המשיב שיהיה בתוקף למשך 6 חודשים מהיום.

המשיב ישוחרר לאחר מילוי כל התנאים שנקבעו הן בהחלטת בית משפט קמא והן בהחלטה דנן, שאם לא כן, ייעצר עד תום ההליכים.

ניתנה והודעה היום כ"ב שבט תשע"א, 27/01/2011 במעמד הנוכחים.

שאהר אטרש, שופט התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: