מדינת ישראל נ' אבו זגד(עציר)

החלטה בבקשה למעצר עד תום ההליכים

רקע

1.זוהי בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים הפליליים המתנהלים כנגדו במסגרת ת.פ 3772-12-10. כך לאחר שבכתב האישום שהוגש כנגדו יוחסו לו עבירות של הפרעת שוטר בעת מילוי תפקידו, חבלה או פציעה כשהעבריין מזויין ותקיפת עובד ציבור בעת מילוי תפקידו.

על פי המיוחס וביום 23/11/10, הבחינו שוטרים במשיב כשהוא יושב על אופנוע מונע בכפר מוקבלה, כשהאופנוע ללא לוחית זיהוי והמשיב ללא קסדה. המשיב זוהה על ידי השוטרים כמי שתלוי ועומד כנגדו צו הבאה, ולכן חסמו את דרכו בעזרת הניידת. אחד השוטרים (נביל זועבי, להלן: "זועבי") יצא מהניידת, חסם את דרכו של האופנוע מלפנים וצעק למשיב לעצור. המשיב בתגובה פתח בנסיעה לעברו של זועבי ופצע אותו ברגלו, בכתפו ובשתי ידיו. תוך כדי האמור נפל המשיב מהאופנוע, אך למרות שזועבי צעק בשמו שיעצור, הוא ברח מהמקום בריצה.

טענות הצדדים

2.ב"כ המבקשת ביקש להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נוכח המסוכנות הנלמדת מנסיבות מעשיו, תוך שהפנה לחומר החקירה המצוי בתיק, ובכלל זה הודעות השוטרים, התיעוד הרפואי, צילומי האופנוע והניידת וכן הודאתו החלקית של המשיב. עוד ציין כי כנגד המשיב תלוי ועומד צו הבאה לאחר שנמנע מלהגיע לדיונים בתיק אחר; כי בנוסף תלוי ועומד כנגדו מאסר מותנה בן 8 חודשים בגין תקיפת עובד ציבור; וכי חרף העובדה שבמהלך האירוע צעק לעברו השוטר זועבי שיעצור, בחר לברוח מהמקום. המתואר – בצירוף עם עברו הפלילי הכולל בין השאר עבירות אלימות כנגד עובדי ציבור ושיבוש הליכי משפט, ובצירוף העובדה כי מיום בריחתו מהשוטרים ועד מעצרו (ביום 1/12/10) שהה בין היתר בג'נין – מלמד כי קיים חשש סביר שהמשיב ינסה להתחמק מההליכים המתנהלים כנגדו.

משכך ביקש כאמור להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

3.ב"כ המשיב חלק על קיומן של ראיות לכאורה בתיק החקירה, כמו גם על קיומה של עילת מעצר, ובכל מקרה הדגיש את החובה לשקול האם ניתן להשיג את מטרת מעצרו של המשיב בדרך שפגיעתה בחירותו תהיה פחותה.

תחילה טען כי מדובר למעשה בגרסה מול גרסה, לאחר שהשוטר זועבי לבדו טען לזיהוי המשיב, בעוד המשיב הכחיש כי היה מעורב באירוע. בעניין זה הדגיש כי השוטר הנוסף שהיה עד לאירוע טען כי הבחין בבחור "גבוה ורזה" – כאשר אין חולק כי המשיב אינו עונה לתיאור – אך לא זיהה את המשיב במסדר זיהוי, באופן שעולה כדי מחדל חקירה חמור. עוד בהקשר זה הדגיש בין המשיב ובין השוטר זועבי יש סכסוך קודם (שלא נרשם בהודעת המשיב למרות בקשתו), אותו יש להביא בחשבון בשקילת הגרסאות המנוגדות.

עוד ציין כי עיון בראיות מלמד כי במשיב לא הקיים יסוד ה"כוונה" הנדרש בעבירת הפציעה ובעבירת התקיפה, לאחר שעולה כי השוטר זועבי קפץ אל מול גלגלי האופנוע ואילו המשיב הסיט את האופנוע לכיוון אחר. המתואר מלמד, לשיטתו, כי לא קיימות ראיות לכאורה ככל שהדבר נוגע לעבירות הנזכרות.

כך או כך, ועקב עובדת היותה של התשתית הראייתית – אם קיימת – רעועה, טען הסנגור כי ניתן להסתפק במקרה זה בחלופת מעצר בכל תנאי שימצא בית המשפט לנכון. בהקשר זה הוסיף כי המשיב נכנס לג'נין בימי החג כדי להסתפר ולאכול, כפי שעשו מאות אחרים בתקופה זו, וכי עברו הפלילי אינו מכביד וכולל שלוש הרשעות בלבד.

ראיות לכאורה בצד דיון

עיון בתיק החקירה מעלה מתוכו את הראיות הבאות:

5.הודעתו של השוטר זועבי מיום 23/11/10, בה ציין כי במהלך משמרת סיור שערך ביחד עם השוטר אור שחר (להלן: "שחר"), ותוך כדי נסיעה הבחין באופנוע ללא לוחיות זיהוי, וכאשר התקרבו אליו, זיהה את מי שישב עליו כאחמד אבו גזד ממוקבלה, אותו הוא מכיר כעבריין רכוש וסמים, וכמי שיש כנגדו צו הבאה. זועבי ציין כי בשל העובדה שעל האופנוע לא היו לוחיות זיהוי חשד שהוא גנוב, ולכן הורה לשוטר שחר לחסום אותו וכך עשו. בהמשך למתואר וכששמע זועבי כי האופנוע מונע, ירד מהניידת בריצה לעבר המשיב על מנת שלא יברח, אלא שהאחרון לחץ על דוושת הגז והחל בנסיעה לכיוונו. זועבי ציין כי צעק למשיב לעצור, אך האופנוע פגע בו ברגל שמאל, ותוך כדי כך הוא קפץ הצידה, תפס את המשיב ומשך אותו כלפי מטה. לדבריו המשיב נפל יחד עם האופנוע, אך למרות הקריאות שיעצור, קם והמשיך בבריחה רגלית מהמקום. זועבי הוסיף כי רדף אחריו, אך הפסיק לאחר 200 מטרים עקב הפגיעה ברגלו, וכי בד בבד נסע השוטר שחר את הניידת על הכביש הראשי המקביל, עד שנותק קשר עין עם המשיב.

זועבי ציין עוד כי נפגע גם בידיו ובכתפו השמאלית; כי ה"מאבק" בינו ובין המשיב ארך רגעים ספורים בלבד כך שהשוטר שחר לא הספיק לרדת מהניידת; כי זיהה בוודאות את המשיב, שלבש חולצה אפורה ושיערו היה מסופר בתספורת קוצים וצבוע בפסים צהובים; וכי לאחר האירוע נלקח האופנוע לתחנה.

6.תמיכה לאמור נמצאה בתעודה רפואית מחדר המיון של בי"ח העמק בעפולה, לפיה נביל זועבי התקבל במיון בשעה 16:26, וטען כי נדרס במסגרת עבודתו על ידי אופנוע. זועבי אובחן כמי שסובל מרגישות והגבלה בתנועות כתף שמאל; רגישות בברך שמאל; פצעים שטחיים בכפות הידיים, וכן רגישות במישוש; כמו גם פצע קרוע באחת מאצבעות יד שמאל.

חבלותיו צולמו בהמשך על ידי השוטר דהן.

7.בהודעתו מאותו היום אישר השוטר שחר את תמצית המתואר, ובכלל זה כי הבחינו באופנוע ללא לוחיות זיהוי העומד בצד הדרך ועליו אדם בעל מבנה גוף רזה וגבוה; כי התקרבו אליו והעמידו את הניידת באופן שחסם את דרכו; את עובדת היותו של האופנוע מונע; את ירידתו מהרכב של השוטר זועבי; קריאותיו לעבר המשיב; ואת העובדה שהמשיב לחץ על דוושת הגז כדי להימלט מהמקום או כדי לפגוע בזועבי. שחר הבהיר כי לא הבחין בפגיעה עצמה, אלא ראה את המשיב וזועבי כשהם כבר בשלבי התרוממות מהרצפה. לדבריו התכוון לצאת ולסייע לזועבי, אלא שבאותו הרגע הניידת התדרדרה אחורה כיוון שהייתה בהילוך, והוא הרים את בלם היד. מיד לאחר מכן כבר הבחין בזועבי פותח במרדף אחרי המשיב, ונסע לכיוון בריחתו של האחרון, עד שהבין כי קשר העין עימו אבד. שחר ציין עוד כי הבחין שהמשיב לבש חולצה אפורה, ואמר שלא זיהה אותו ולא התעמק בפניו. לבסוף ציין כי השוטר זועבי דיווח על האירוע בקשר, כי לאחר האירוע הבחין בחבלות על ידיו של זועבי, וכי בסיום האירוע נגרר האופנוע לתחנת המשטרה.

8.דו"ח פעולה שנערך על ידי השוטר שחר לאחר האירוע העלה כי האופנוע נתפס, הובא לתחנת המשטרה, ובהמשך צולם (לוח צילומים שערך השוטר דהן ביום 1/12/10). בבירור שנערך נמצא מספר השלדה של האופנוע, ושאילתא לאיתור פרטי הרכב העלתה כי אינו מוכרז כגנוב וכי הוא שייך לאחמד שלאבנה מאיכסאל. זיכרון דברים שצורף לחומר הראיות מלמד כי האופנוע נמכר למשיב על ידי שלאבנה ביום 10/2/10. המשיב (לאחר שהסגיר את עצמו למשטרה) אישר בפני השוטר שימריז כי האופנוע אכן שייך לו ולראיה מסר לו את רישיון האופנוע.

9.צילומי הניידת (צילומים מיום 1/12/10) מלמדים על פגיעה בדלת הנוסע שליד הנהג וכן על שפשוף בדלת האחורית.