מדינת ישראל נ' אבו ואסל

החלטה

בפניי בקשה לביטול פסק דין אשר ניתן ביום 7.4.14 בהעדר המבקש (להלן: "הנאשם"), בגין עבירות של נהיגה בקלות ראש ונהיגה בשכרות.

לטענת הנאשם הוא כלל לא קיבל זימון לדיון בבית המשפט והחתימה על אישור המסירה, אינה חתימת אמו.

המשיבה מנגד, טענה בתגובתה הלקונית כי היא מתנגדת לבקשה מאחר והנאשם זומן כדין.

סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב-1982 קובע:

"נגזר דינו של הנאשם בחטא או בעוון שלא בפניו, רשאי בית המשפט, על פי בקשת הנידון, לבטל את הדיון לרבות את הכרעת הדין וגזר הדין אם נתנו בהעדרו, אם נוכח שהייתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין..."

הלכה היא כי בשלב דיוני זה, על המבקש הנטל להוכיח כי סיבת אי התייצבותו לדיון הייתה מוצדקת. לחילופין, עליו להוכיח כי נגרם לו עיוות דין בעצם הרשעתו.

ברע"פ 9142/01 איטליא נ' מד"י (2003) נקבע כי על המבקש להעלות בבקשתו את כל טענותיו כולל אסמכתאות רלוונטיות ובע"פ 4808/08 מדינת ישראל נ' שרון מנחם נקבע:

"בקשה לביטול פסק דין אין להגיש באופן סתמי וללא ביסוס הטענות המועלות בה.... בית המשפט המעיין בבקשת הביטול מוסמך לדחותה על סמך האמור בה בלבד; כך ייעשה בוודאי אם הטענות אינן מאומתות והבקשה אינה מגלה עילה לביטול פסק הדין."

המציאות מלמדת כי רבים המקרים בהם נאשמים המוזמנים כדין אינם מתייצבים לדיונים בעניינם והסיבות - שונות ומגוונות, אלא שנקבע לא אחת כי בית המשפט אינו יכול לעבור על כך לסדר היום. 

השיקולים השונים לביטול פסק דין נפרשו בשורה ארוכה של פסקי דין של בית המשפט העליון, שדנו במקרים בהם בית המשפט לא נעתר לבקשות לביטול פסק דין, בהעדר עילה לביטולו.

כך לדוגמא טענות של שכחה, אובדן דו"ח, טעות של עו"ד ברישום ביומן, אי התייצבות מחמת טעות, אי התייצבות בשל מחלה עליה לא דווח לביהמ"ש טרם הדיון, אי התייצבות מחמת תיבות דואר פרוצות, אי התייצבות בשל אי הידיעה של העו"ד, לא היוו עילות לביטול פסה"ד, גם אם הושת על המבקש עונש לא קל. (ראה למשל רע"פ 9142/01 הנ"ל של כב' השופט ת. אור, רע"פ 5377/03, רע"פ 8583/04, רע"פ 3690/03, רע"פ 1271/06, רע"פ 5569/07, רע"פ 4474/05, רע"פ 5958/07, רע"פ 2394/07, רע"פ 6383/07, רע"פ 1371/07, רע"פ 2282/07, רע"פ 6463/07, רע"פ 8445/07, רע"פ 9593/07, רע"פ 10319/07, רע"פ 10516/07, ע"פ 6859/07, רע"פ 683/07, רע"פ 1381/07, ב"ש 7099/06, רע"פ 1773/04).

בע"פ (מחוזי ת"א) 70050/99 חרובי פארס נ' מדינת ישראל נקבע כי בקשות לביטול הכרעת דין תתקבלנה רק כאשר מתקיימות "נסיבות מאוד יוצאות דופן שבהם התקלה או המניעה מוכחת באורח אובייקטיבי."

בענייננו אישור מסירה נמסר לאמו של הנאשם ובכך יש משום זימון כדין. קרי, לנאשם ניתנה ההזדמנות הנאותה לקבל את יומו בבית המשפט. הנאשם אמנם טען כי החתימה על אישור המסירה אינה של אמו, אולם לא תמך טענתו בתצהיר או אסמכתא אחרת.

זאת ועוד, הנאשם לא פירט מדוע נגרם לו עיוות דין בעצם הרשעתו וכל שטען נטען בהקשר לנסיבותיו האישיות והצורך שלו ברשיון הנהיגה.

כי כך, משלא מצאתי בבקשה כל נימוק המצדיק ביטול פסק הדין שניתן בהעדר הנאשם, הריני דוחה הבקשה וקובעת כי פסק הדין מיום 7.4.14 יוותר על כנו.

המזכירות תעביר לצדדים העתק ההחלטה.

ניתנה היום, י"ז סיוון תשע"ד, 15 יוני 2014, בהעדר הצדדים.