מדינת ישראל נ' אבו ואח'

גזר דין

שלושת הנאשמים הורשעו על פי הודאתם בעבירות של קשר לפשע וניסיון לגניבה בצוותא, כאשר הנאשם 1 הורשע אף בעבירות של התפרצות למקום מגורים בכוונה לבצע גניבה בצוותא והיזק בזדון לרכוש בצוותא, כאשר הנאשמים 2-3 הורשעו אף בעבירה של סיוע להתפרצות כאמור.

העבירות נבעו ממסכת עובדתית אחת שהינה קשר שקשרו שלושת הנאשמים עם אדם נוסף, קטין, לפרוץ לבית מגורים ברעננה בכדי לגנוב מן הבית, כאשר בחלוקת התפקידים ביניהם הנאשם 1 והקטין פרצו פיזית לבית, בעוד הנאשמים 2,3 המתינו בסמוך, כאשר הנאשם 2 מתצפת לעבר הבית והרחוב ואילו הנאשם 3 ממתין ברכב (בו נהג קודם לכן) ושומר. לאחר הפריצה לבית, הנאשם 1 והקטין נטלו מספר פרטי רכוש, לרבות טלויזית פלזמה, מחשב נייד ומצלמה. בסופו של דבר הגניבה לא הושלמה עקב הגעת המשטרה למקום ולכידת הנאשמים.

אקדים ואציין כי לעניין נסיבות העבירה שתוארו לעיל אינני רואה הבדל של ממש בין שלושת הנאשמים. מדובר בחלוקת תפקידים פרי תכנון מוקדם, הכל למטרת הגשמת המטרה העבריינית העיקרית- גניבת הרכוש מהבית, כאשר עבירות ההתפרצות והנזק לרכוש היו אך שלב ראשוני לקראת ביצוע הגניבה.

עוד ייאמר כי אמנם הנאשמים לא הורשעו בעבירה מושלמת של גניבה, אך מבחינת שיקולי הענישה, בייחוד שיקול הרתעת הרבים, אין לכך משקל רב. שכן, מדובר בניסיון לגניבה שלא הושלם שלא עקב מוסר כליות שאחז את הנאשמים או אי מסוגלות מלכתחילה לבצע העבירה; אלא, השלמת הניסיון לעבירה המושלמת נמנעה עקב תגובה מהירה של רשויות אכיפת החוק.

עוד יש לזכור שלמרבה הצער עבירות רכוש הינן עבירות נפוצות, כאשר פעמים לא מעטות גילוי העבריינים בהם אינו צולח, עת הקורבן מגלה את העבירה לאחר מעשה ולאחר שמבצעה נמלט מהמקום מבלי שניתן לאתרו או אף לזהותו. משכך, חשיבות מיוחדת קיימת בעבירות אלה לשיקול של הרתעת הרבים, בבחינת ידעו אלו המהרהרים אודות אפשרות ביצוען, שעל אף הרווח הכספי וסיכויי ההימלטות שבצידן, הרי שאם ייתפסו, צפויים הם לשלם מחיר אישי כבד.

קל וחומר הם פני הדברים כאשר עסקינן בעבירת רכוש אשר נעשית בתוך ביתו של הקורבן. כך, לצד הפגיעה הרכושית הברורה, הרי שנפגעת תחושות המוגנות והפרטיות של הקורבן הסובר לתומו כי ביתו הוא מבצרו. יתר על כן, פריצה לתוך בית עלולה, ולו פוטנציאלית, להתפתח לעימות אלים בין הפורצים לדרים בבית, שמי ישורנו תוצאותיו. ברור שבמקרה זה פוטנציאל זה לא מומש, אך כשעניין לנו בהרתעת הרבים, ישנה חשיבות אף לכך.

משיקולי ענישה כלליים אלה, אעבור לשיקולי ענישה הנוגעים יותר לנסיבות המעשה והעושה.

בהיבט של קורבן העבירה, הרי שלא נגרם נזק רכושי של ממש לקורבן העבירה, שכן בסופו של דבר הרכוש לא נגנב. התמונות שהציגה התביעה לא שכנעו אותי שהנזק לבית אגב הפריצה היה גבוה. עם זאת, אין להקל ראש בעוגמת הנפש שנגרמה לקורבן העבירה עקב מעשי הנאשמים.

עוד ייאמר כי עובדת היותם של שלושת הנאשמים חיילים בשירות סדיר בצה"ל בעת העבירה, כשכתוצאה מכך שירותם הופסק וחזרתם לשירות תיבחן עם סיום ההליכים, אינה מצדיקה הקלה בעונשם. שכן, אין לצפות מצה"ל לשמש כתחליף לגורמים האמונים על שיקום מי שחטאו בעבירות רכוש לא קלות, ועל כן אם יימשך שירותם הצבאי של הנאשמים, כולם או חלקם, עדיף שהדבר יהא לאחר שישלמו את חובם לחברה ולא טרם יעשו כן.

מתסקירי שירות המבחן שניתנו בעניין הנאשמים מתוארות נסיבותיהם האישיות של הנאשמים, שאינן פשוטות. עוד עולה כי מבין שלושתם, נסיבותיו האישיות של הנאשם 1 נראות הקשות יותר. עוד עולה מהתסקירים כי לגבי כולם ישנה המלצה טיפולית כזו או אחרת, אך התסקיר חיובי יותר ביחס לנאשם 1 מאשר לנאשמים 2,3 בהיבט של לקיחת אחריות על חטאיהם.

עם זאת יש לזכור כי לגבי הנאשם 1, בשונה מהנאשמים 2,3, אין זו הפעם הראשונה שבה הוא מסתבך עם רשויות החוק, כך שלחובתו גזר דין, כקטין, ללא הרשעה, בגין מספר עבירות שאינן של מה בכך.

בשים לב לכך, סבורני כי במכלול נסיבותיהם האישיות, לקולא ולחומרא, אין להבדיל בין הנאשמים לעניין העונש. כזכור, למסקנה זו אף הגעתי ביחס להשוואת עבירותיהם על נסיבותיהן.

עוד יש להביא בחשבון שבמסגרת ההליכים בתיק זה הוגבלה חירותם של הנאשמים, תחילה במעצר בית מלא, ולאחר מכן בתנאים קלים יותר של יציאה לעבודות. כל זאת בתקופה של מספר לא מועט של חודשים.

באשר לטיבו של העונש, סבורני כי הטלת עונש מאסר בפועל על דרך עבודות שירות הינו העונש הראוי במקרה זה. כך, יוטל עונש אשר יבטא את שיקול הרתעת הרבים, אך גם יאפשר לנאשמים להשתלב במסגרות מחוץ לכותלי בית האסורים, אשר יאפשרו הרגלתם לפעילות תורמת לחברה, תוך פיקוח הדוק על מעשיהם, לבל יסטו שוב מדרך הישר.

באשר למהות עבודות השירות, הריני מאמץ את האמור בחוות דעת הממונה על עבודות השירות ביחס לכל אחד מהנאשמים.

נוכח נסיבותיהם האישיות, והעדר נזק כספי של ממש ממעשיהם, לא מצאתי לנכון להטיל קנס כספי ופיצוי לקורבן העבירה.

כעונש צופה פני עתיד סבורני כי יש מקום אף לעונש מאסר מותנה, וכן בשים לב למהות העבירות, אף להתחייבות להימנע מעבירה.

סוף דבר, הריני גוזר על כל אחד מהנאשמים את העונשים הבאים-

א. ששה חודשי מאסר לריצוי בפועל, מהם ינוכו ששת ימי מעצרם. עונש זה ירוצה בעבודות שירות כאשר לצורך תחילת ביצועו על כל אחד מהנאשמים להתייצב אצל הממונה על עבודות השירות ביום 22/2/11 שעה 8:00. מובהר לנאשמים כי אי קיום תנאי עבודות השירות, עלול להביא להמרת העבודות בכליאה ממשית. מועד תחילת העבודות יהיה בהתאם לחוות הדעת של הממונה על עבודות השרות.