מדינת ישראל נ' אבו גרדוד(עציר)

החלטה

האישום, הרקע ויריעת המחלוקת

לפני בקשה לעצור את המשיבים עד תום ההליכים הפליליים נגדו.

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות קשירת קשר לפשע, וניסיונות ליבוא סמים, תוך הסתייעות ברכב לביצוע הפשע. כן יוחסו למשיב עבירות הפרעה לשוטר ושיבוש מהלכי משפט. הסנגור חולק על קיומן של ראיות לכאורה, או, לפחות על איכותן. הסנגור בטיעוניו הצביע על פגמים שונים, אשר, לשיטתו מחייבם בחירה בחלופת מעצר תחת מעצר בתיק זה.

המדובר בפרשה שעיקרה ניסיונות יבוא של סמים מירדן. המשיב אינו הראשון אשר עומד לדין בפרשייה זו, ולפניו נבחנו הראיות נגד ארבעה מעורבים אחרים. בהחלטה מיום 11.10.11 (להלן: "ההחלטה הראשונה") נקבע כי הראיות נגד המשיבים 3 ו- 4 דהתם (להלן: "ארסן" ו"שאוקי") חזקות; הראיות נגד המשיב 2 דהתם, עבד-אל-כרים סאנע (להלן: עבד), חלשות ומחייבות חלופת מעצר מיידי, ואילו הראיות נגד המשיב 1, סלאמה, אחיו של המשיב דנן, קיימות ראיות אך הן מוחלשות במידה מסוימת. עבד שוחרר בו ביום לחלופת מעצר שהוצגה. בהחלטות משלימות לאחר מתן תסקיר (מיום 16.11.11), המשיבים 3 ו-4 נעצרו עד תום ההליכים. סלאמה, אשר הראיות לגביו היו טובות יותר מעבד אך פחות מהאחרים, לדעתי, שוחרר לחלופה נוקשה, לאחר בחינה מדוקדקת של שירות המבחן. אולם, ערר המדינה התקבל ובית המשפט העליון, כבוד השופטת מ' נאור, קבעה כי הראיות לגבי סלאמה טובות והוא נעצר עד תום ההליכים גם כן (בש"פ 8521/11, מיום 22.11.11, להלן: "ההחלטה בערר").

משמע, נקבע בעבר, על ידי, וביתר שאת על ידי בית המשפט העליון, כי בפרשה זו בכללותה קיימות ראיות לכאורה. משמע שיש ראיות לכאורה לתזה הבסיסית של המדינה כי מדובר בחבורה אשר לאורך זמן עסקה בניסיונות ליבוא סמים מירדן, ואכן פעלה בניסיונות קונקרטיים מאוד, על פי הקווים המתוארים בכתב האישום.

שני הצדדים טענו בתיק זה תוך הסתמכות רחבה על ההחלטה הקודמת. לפיכך, אף שכל עצור נבחן בעצמו, מבחינת הראיות כלפיו ועילת המעצר לגביו, אני סבור שלא אעשה מלאכתי רמייה, אם גם אני אחסוך מכתיבת הדברים פעם נוספת, ואפנה להחלטה הראשונה ולהחלטה בערר, בשינויים המחויבים למשיב דנן.

טיעוניהם של שני הצדדים כללו לא רק הסתמכות על ההחלטות הקודמות, אלא דו שיח של ממש עם אותן החלטות. זאת, כאשר חלק נכבד מטענות הסנגור לפני היו למעשה טענות "ערר" על החלטת בית המשפט העליון, שהיא, לדעת הסנגור המלומד, שגויה בכמה שאלות שבמשפט. הסנגור למעשה חזר על חלק מהדברים שקבעתי אני, אשר נהפכו על ידי בית המשפט העליון לבקשת המדינה. על טענות אלה הוסיף טענות נוספות לעניין קבילות ומשקל, בהן חולק גם על חלק מקביעותי שם. חלק מהטיעון כוון גם לקישור הקונקרטי של מרשו למערכת הראיות בתיק.

נוכח כל האמור, בטרם הקריאה בהחלטה זו, אני מפנה את הקורא לקרוא את שתי ההחלטות הקודמות. לעניין תיאור הפרשה, אפנה לתמצית האישומים השונים, שעניינם הניסיונות לייבא הסמים מירדן (סעיפים 4- 9 להחלטה הראשונה). כבר אז הוסבר כי המשיב דנן היה שותף של אחיו בכל ארבעת האישומים דהתם שעניינם קשירת קשר ליבוא סם וניסיון לעשות כן. יוזכר עתה רק שכתב האישום מתאר יוזמה רחבת היקף, הכוללת את המשיב, ארבעת האחרים ואנשים נוספים, אזרחי ישראל ואזרחי ירדן, אשר קשרו לייבא מירדן סמים. לא מיוחסת לחבורה זו הצלחה ביבוא בפועל, ובתיק דנן לא נתפסו כלל סמים בישראל.

למשיב דנן גם אישום אחד נוסף על אחיו, המתייחס לנסיבות מעצרו של המשיב דנן. על פי הטענה, היו ניסיונות איתור רבים של המשיב אשר לא צלחו. ביום המעצר המשיב ברח מביתו בעת שהגיעו השוטרים למקום. השוטרים רדפו אחריו עד אשר עלה בידם לבצע מעצר. בכך, לטענת המדינה, הפריע לשוטרים האחרים ופעל לשבש את ההליך השיפוטי.

לעניין הראיות, אני גם כן מפנה להחלטות הראשונה וההחלטה בערר. בראש ובראשונה אני מפנה לתיאור מבנה הראיות בסעיף 11 לאותה החלטה, שהיא חיונית להבנת החלטה זו. על האמור שם יש להוסיף את חומרי החקירה שנוספו מאז ניתנה אותה החלטה. חומרים אלה הם בעיקרו של דבר חקירותיו של המשיב במשטרה וכן מזכרים חדשים שנערכו לגבי השוואת הקולות של המשיב. יוער כי בעקבות ההחלטה הראשונה, שונה טופס ההשוואה של יחידת ההאזנה, והפך להיות מפורט ובהיר הרבה יותר, כפי שרואים בטופס החדש לגבי המשיב.

כאמור בהחלטה הראשונה, חומר הראיות בנוי משלוש קבוצות ראיות עיקריות. הראשונה, האזנות סתר למעורבים (לכאורה) לאורך זמן ובעת ביצוע העבירות לכאורה. קבוצת הראיות השנייה הייתה מעקב ופעולות שונות בשטח, בעיקר בזמן אמת, בעת שהיו המעורבים לכאורה עסוקים בביצוע העבירות. במרכז ראיות אלה דו"חות עיקוב. הקבוצה השלישית היא חומרים שעלו בעת החקירה בבית במשטרה. בהחלטה העיקרית אוזכרה בעיקר חקירתו של ארסן אשר התוודה חלקית בפני מדובב. אולם, אוזכרו שם גם ביטויי "ראשית הודייה" של המשיבים ארסן ושאוקי.

כאמור, יש כמובן חומר שנוסף לאחר ההחלטה הנ"ל. יש דו"חות שוטרים לגבי נסיבות מעצרו, שנועדו לבסס את האישום החמישי, כאמור. במסגרת חקירת המשיב דנן בקשר לעבירות הסמים יש לציין שלוש נקודות חשובות שנוספו. הראשונה היא שתיקתו הרועמת והכוללת לגמרי, עת נחקר המשיב במשטרה, פעם אחר פעם, שאלה אחר שאלה, כאשר נשאל על ידי החוקרים בדבר כל פרט ופרט בתיק, ללא לאות. מעבר לכך, חיזוק נוסף יש בהתנהגות המשיב המתוארת בחקירה שנערכה ביום 5.12.11 (בשעה 16:08- שנייה באותו יום). המשיב התבקש לשתף פעולה בהשוואת קולות וסירב. כל שנתבקש ממנו היה קריאת משפטים, כפי שהם נאמרו בהאזנות הסתר, על מנת שניתן יהיה לבצע השוואה טובה של קולו לקול המיוחס לו בהאזנות הסתר. אף הוצע כי הדבר יעשה בנוכחות עורך דינו, והוסבר לו כי הדבר יסייע לחקר האמת וכי סירובו יחזק הראיות נגדו, אך המשיב סרב. בנסיבות אלה, נערכה למשיב, כפי שיפורט, הקלטה סמויה, בתנאים שאינם אופטימאליים, ובצועה השוואה.

משקל הראיות הקושרות השיחות למשיב

נדבך מרכזי בראיות התביעה הוא, כאמור, האזנות הסתר. המדינה מפנה לשיחות בהן זוהה קולו של "סלים" היינו המשיב. עיקר טיעונו של הסנגור הוא ביחס לאופן קישור ההאזנות הללו למשיב. שכן, האזנות הסתר המיוחסות למשיב דנן, שהוא חלק מן הרצף המתואר בהחלטה הראשונה, קושרות אותו לכאורה בבירור לביצוע העבירות של הרשת בכללותה.

דוגמא טובה לטיב הראיות המוקלטות ניתן לראות ברצף השיחות של המשיב (לכאורה) ביום 9.1.11 החל משעות הצהריים, ועד הערב. בוא הוא נמצא בשטח, מנסה ליצור קשר עם הירדנים בצד השני, ומדווח במקביל גם לסלאמה, על מצבו מסתור הצמחים, על הקשר אם נוצר או לא נוצר עם הירדנים ועוד. הוא גם מדווח בשלב מסוים על חשדו כי הירדנים אינם כנים עמם והדו שיח בינו לבין הירדנים, בינו לבין סלאמה, ובין סאלמה לבין הירדנים, מקימים רצף בהיר ומשכנע ביותר. זאת, במיוחד בשים לב לכך שעל פי יחידת העיקוב הוא נראה, עם המעורבים האחרים, בשטח הרלוונטי בשעות הרלוונטיות.

אולם, טענת המדינה כי המשיב הוא למעשה הציר המשמש לקישור בין "השטח" לבין סלאמה (העומד בראש הקשר) ,ביום 9.1.11, כמו כל שאר המעשים המיוחסים לו, תלויה בהנחה שיש אכן לייחס למשיב את השיחות אשר המדינה מייחסת לו. טענת הסנגור היא כי ייחוס זה אינו מבוסס כל צרכו.

קישור השיחות למשיב מבוסס על מזכריהם של המאזינים לשיחות שרית מתוק ופייסל אלזיאדנה. כאמור, מאז נחקרו הנאשמים האחרים, טופס "מזכר ההשוואה" של היחידה המשקלטת שופר משמעותית. זאת, בכך שיש שבטופס הסבר מפורט, של הביסוס להשוואה. כך, במקרה זה, מסביר המשקלט אלזיאדנה כיצד זיהה את הקול בכל עמדת האזנה. יתרה מכך במכתב משלים מסכם המשקלט כי במהלך השיחות המואזנות הזדהה המשיב דנן 7 פעמים בשם או בכינוי, בשיחות שפרט במכתב. כך, הכיר המאזין את הקול וזיהה אותו בשיחות הרבות, אותן הוא מפרט בטפסים. מעבר לכך, לאחר מעצרו של המשיב, שמע המאזין את קולו של המשיב בשיחה אשר הוקלטה במיוחד, על ידי היצמדות אל המבקש והקלטתו, בעת שערך שיחות חולין, בלא ידיעתו, תוך כדי החזרתו את בית המעצר לאחר החקירה.

עניין זיהוי הקול היה בלב הראיות ביחס לאחיו של המשיב, סלאמה, שעניינו נדון בערר. הרי בהחלטה הראשונה קבעתי כי, בניגוד לנאשמים ארסן ושאוקי, אשר קושרו אובייקטיבית לחלק מהטלפונים אליהם היית האזנה, לא כך היה אצל סלאמה, אשר קושר בעיקרו של דבר על ידי טופס השוואת קול של המשקלט אלזיידנה, בלבד. קבעתי כי חוסר זה בראיות, אשר ניתן היה להשלימו על ידי בדיקה מדעית, יצור בעיה בראיות התביעה, אשר מצדיקה לשחרר לחלופת מעצר, למרות עילת המעצר המובהקת, ולמרות קיומם של חיזוקים. בין השאר, קבעתי כי החולשה קיימת אצל סלאמה, שכן סברתי כי שיטת ההשוואה על ידי מאזין מקצועי לוקה בחולשה. זאת, אף על פי שאף לשיטתי השיטה קבילה (כעולה מהפסיקה שהובאה בהחלטה הראשונה).

אולם, ערר המדינה על החלטתי התקבל. בית המשפט העליון החליט אחרת וקבע כי שיטת השוואה זו אינה רק קבילה, אלא יכולה לבסס הרשעה, אם יש מצרף ראיות המחזק אותו, ואין לראות בשיטת הזיהוי חולשה בראיות. לגבי סלאמה החיזוקים שצוינו היו העיקובים ביחס לאישום השני והפללתו בפני מדובב, על ידי ארסן.